לא כל פסולת היא זבל

מה עושים עם כל הזבל הזה ואיך מצמצמים אותו בארץ וגם באופן אישי? מתברר שישנה הרבה פעילות בנושא מיחזור סביבנו ביומיום ומאוד פשוט להצטרף למעגל השומרים על הסביבה. קראו והפנימו

מאת: ענבר מעיין

"אוטו זבל אוטו זבל בוא וקח אותי איתך..." (הבילויים)

זבל הוא תוצר בלתי נמנע של כל חברה אנושית מודרנית, אבל הגידול הדמוגראפי (העלייה במספר בני האדם) והעלייה ברמת החיים תובעים מבחינה זו מחיר סביבתי כבד. אנחנו (אתם, אני, האנושות) לא רק מכלים את משאבי הטבע, אלא גם גורמים להצטברות של עוד ועוד פסולת. איך זה קורה? כשרמת החיים של הרבה אנשים עולה, הם צורכים יותר מוצרים מדי יום, ומשליכים יותר מוצרים ואריזות מוצרים. כך, אנחנו מייצרים יותר ויותר אשפה. בישראל, התופעה הזו משמעותית במיוחד. ישראל היא אחת המדינות הצפופות ביותר בעולם. הארץ קטנה, האנשים בה רבים, וכמות פסולת גדלה בשיעור של כ- 5% כל שנה. כל תושב בישראל מייצר בממוצע בכל יום כשני ק"ג אשפה, ובסך הכול מצטברת לנו פסולת בכמות של יותר מחמישה מיליון טון בשנה. במילים אחרות, החיים בזבל.
ניקיון פסח ביער שווייץ שליד הכינרת. צילום: מיכאל חורי, ארכיון קק"ל

מה עושים עם כל הזבל הזה?

פעם היו הרשויות המקומיות מפנות את הפסולת שלהן למזבלה מקומית. הרי פסולת צמחו וגבהו ברחבי הארץ, פגעו בנוף, הסריחו את הסביבה, זיהמו את הקרקע ואת האוויר, ומעל הכול, הפסולת נשטפה בגשמים והתשטיפים המזוהמים חלחלו לאדמה, וזיהמו את מאגרי המים המועטים והיקרים כל כך שלנו. ביוני 1993 החליטה הממשלה לסגור את מאות המזבלות הבלתי מוסדרות ולשקמן. ומה עם הפסולת? ובכן, כ- 80% מכלל הפסולת בישראל מוטמנת מתחת לאדמה, במתקני הטמנה מיוחדים. הפסולת מפוזרת על הקרקע בשכבה אחידה, מהודקת ומכוסה בשכבת כיסוי. קרקעית אתר ההטמנה אטומה (למניעת זיהום מי תהום) וקיימת מערכת לאיסוף וטיפול בתשטיפים רעילים. מחירי ההטמנה בארץ נמוכים יחסית (כעשרה דולרים לטון, בהשוואה לכ- 30 דולרים לטון בארצות הברית, ואפילו יותר באירופה), בגלל מרחקי ההובלה הקצרים יחסית של הפסולת מרחבי הארץ לאתר ההטמנה.
מבצע "מנקים את העולם" במבשרת ציון. צילום: פלאש 90, ארכיון קק"ל

טומנים את הראש בחול?

אבל, כפי שאתם וודאי מבינים בעצמכם, הטמנת פסולת בקרקע מזיקה לסביבה ומזהמת אותה. אתרי הטמנת פסולת אינם אינסופיים. מספרם מצומצם ויש גבול לנפח הפסולת שאפשר להטמין בהם. זוכרים כמה פסולת מצטברת בישראל כל שנה? יותר מחמישה מיליון טון! נפח של כמות כזאת הוא 24 מיליוני מטרים מעוקבים - פי 50 מנפחם של שני מגדלי השלום ביחד!

הפתרון לבעיית ההטמנה טמון בהפחתת כמות הפסולת שמגיעה לאתרי ההטמנה. איך עושים את זה? באחת משלוש דרכים. באנגלית, קורים להן שלושת ה R', ובעברית נוכל לתרגם לשלושת הלמדים –
Reduce - לקנות פחות מוצרים, ולהשתמש בפחות אריזות
Reuse - להשתמש מחדש. למשל – לחזור לקניות עם אותה שקית ניילון, או להעביר אותה לפח בתפקיד שקית האשפה, במקום לקנות שקיות אשפה.
Recycle – למחזר, כלומר, ליצור מוצרים חדשים ממוצרים ישנים שאין לנו צורך בהם - מיחזור פסולת.
ערימות אשפה ופסולת בניין בכניסה לעוספיה. צילום: פאול אורלייב, ארכיון קק"ל

לא כל פסולת היא זבל

כשאנחנו משליכים פסולת, היא זבל, אבל אם אנחנו ממחזרים אותה הפסולת שלנו הופכת למשאב: אנחנו משתמשים במשהו שאין לנו בו צורך, והופכים אותו לדבר חדש ושימושי. רוב הפסולת שלנו מורכבת מחומרים הניתנים למיחזור כמו קרטון, נייר, פלסטיק, זכוכית, גזם וחומר אורגני רקבובי (המורכב בעיקר משארית המזון). מיחזור מהווה פיתרון טוב גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה סביבתית, משום שהוא חוסך בחומרי גלם ובעתודות קרקע רבות ומפחית נזקים שמקורם בהטמנה (מזבלות). תהליך מיחזור הפסולת שכיח מאוד-בארצות הברית ובאירופה. בישראל כיום ממחזרים כ- 20% מהפסולת. עיקר המיחזור הוא של מתכות, נייר וקרטון וגזם, ואחריהם גם פלסטיק, זכוכית, מוצרי אלקטרוניקה וצמיגים (גומי). תוצרי המיחזור משמשים ליצור מגוון מוצרים: מנייר ומקרטון ממוחזר מייצרים נייר טואלט, נייר טישו, קרטון, תבניות ביצים וכד'. מפלסטיק ממחוזר מייצרים מעילי "פליז", תחליפי עץ לריהוט גן, מדרגות וגשרים בפארקים ובגנים, אריזות ועוד. מחומר אורגני (שיירי מזון, פסולת גינה וכד') ניתן לייצר קומפוסט המשמש כדשן בחקלאות ובגינון. מפחיות שתייה (העשויות מפלדה) מייצרים מוצרי ברזל לבניה. מזכוכית ממוחזרת מייצרים מכלי משקה, וגם תוספים למצעי כבישים. מגרוטאות רכב מייצרים ברזל לבניה.

מפעלי מיון והפרדה, המכונים גם "מפעלי מיחזור", קולטים את הפסולת (הביתית - מהפחים והמכולות והתעשייתית), ממיינים אותה ומפרידים חומרים אשר מופנים למיחזור.

חוק וסדר

כאמור, בשנת 1993 נחקק בישראל חוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור. חוק זה מסמיך את הרשויות המקומיות לקבוע הסדרים לאיסוף פסולת למיחזור, ואת השר לאיכות הסביבה להורות בתקנות או בצו לרשויות המקומיות להפנות פסולת למיחזור בשיעורים שיקבעו. בשנת 1998 הותקנו על פי החוק תקנות המחייבות את הרשויות להפנות פסולת למיחזור ("חובת פינוי פסולת למיחזור"), והציבה יעד של מיחזור של 25% מכלל הפסולת עד סוף 2007. כאמור, נכון להיום, רוב הרשויות אינן עומדות בתקנות הללו. מאידך, ישנן רשויות בודדות הממחזרות מעבר לשיעור שנקבע. דוגמה לרשות מקומית כזו היא קריית טבעון, בה מפרידים התושבים בבתיהם פסולת יבשה ופסולת רטובה. שני סוגי הפסולת נאספים ומועברים למיון סופי במפעל השבת חומרים בעפולה.

חוק הפיקדון על מכלי משקה, נכנס לתוקפו בשנת 2001, ועל פיו כל מיכל משקה (מפלסטיק, זכוכית או מתכת) שקיבולתו בין 100 מ"ל ל- 1.5 ליטר (לא כולל) מחויב בפיקדון בסכום של 25 אג'. בתי העסק גובים את הפיקדון שכלול במחיר המשקה, ומחויבים להחזירו ללקוח תמורת המיכל הריק. מאז החלתו של חוק הפיקדון הושגו הישגים לא מבוטלים: נאספו ומוחזרו למעלה מ-60% מן הבקבוקים עליהם חל החוק, חל שיפור ניכר בניקיון רשות הרבים, נחסכו חומרי גלם, הורחבה והועמקה המודעות הציבורית. יחד עם זאת, בשל לחצים פוליטיים, הוצאו הבקבוקים הגדולים אל מחוץ לחוק, ונכון להיום, בקבוקי משקה גדולים נאספים ללא פיקדון (בכלובי איסוף המפוזרים ברחובות). רק 10% מהבקבוקים הגדולים ממוחזרים, ועלות האיסוף מוטלת על הרשויות המקומיות, כלומר עלינו, התושבים. בנוסף, קיים מחסור בנקודות החזרת בקבוקים קטנים, וקיימת בעייתיות בתפקודו של אל"ה – תאגיד המיחזור שאחראי על איסוף ומיחזור הבקבוקים: התאגיד לא רק שאינו עומד ביעדי האיסוף, אלא גם פועל לצמצום המיחזור. הארגונים הירוקים, ובראשם עמותת "אדם טבע ודין", מנהלת מאבק נגד תפקודו זה של תאגיד המיחזור. עוד בנושא זה תוכלו לקרוא כאן.
פחיות ריקות. צילום SXC

בינואר 2007 אישרה מליאת הכנסת את החוק למיחזור צמיגים משומשים. בישראל יוצאים משימוש מידי שנה כ- 3 מיליון צמיגים. הצמיגים מושלכים בניגוד לחוק ומזהמים את השטחים הפתוחים ומקורות המים. בצמיגים הזרוקים מצטברים מים ובהם גדלים יתושים ובניהם גם יתוש הנמר האסיאתי שעלול להעביר מחלות קשות לאדם. צמיגים שנשרפים גורמים לזיהום אוויר קשה. על פי חוק מיחזור צמיגים משומשים נקבע כי יצרני ויבואני הצמיגים יהיו אחראים לאסוף את הצמיגים לאחר גמר השימוש בהם ולהעבירם למיחזור. בנוסף מטיל החוק אחריות על בעלי עסקים לממכר ותיקון צמיגים לאחסן צמיגים בצורה שתמנע הצטברות מים ומפגעים סביבתיים. החוק מתבסס על עקרון "אחריות היצרן". על פי עקרון זה האחריות לטיפול בבעיה סביבתית הנגרמת כתוצאה משימוש במוצר כלשהו מוטלת על יצרן המוצר, או היבואן במקרה בו המוצר מיובא. תוצרי מיחזור הצמיגים הם ייצור אבקת גומי לתעשיית הגומי, ייצור מרצפות גומי לגני משחקים, שימוש בצמיגים כתחליפי דלק ואף הוספת צמיגים גרוסים לאספלט לסלילת כבישים שקטים.

הצעת חוק חדשה שחשוב להכיר, היא הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות ניילון שאותה מובילים ח"כ אסתרינה טרטמן וח"כ דב חנין. הצעת החוק מבקשת לאסור את השימוש בשקיות פלסטיק חד פעמיות בעלות ידיות אחיזה ("שקיות גופייה"), ולחייב את בתי העסק לספק לצרכנים שקית רב פעמית, וכן שקית מחומר מתכלה. בישראל נצרכות מדי חודש כ-430 מיליון שקיות פלסטיק ברשתות השיווק. חלקן היחסי של שקיות הפלסטיק מהווה כ-28% מנפח הפסולת, ובנוסף, שקיות הפלסטיק מהוות מפגע סביבתי חמור, שכן הפלסטיק אינו מתכלה בטבע ואינו חלק ממיחזור פסולת בישראל. שקיות ניילון מעופפות גורמת לזיהום שטחים פתוחים, לסכנה לבעלי החיים, לפגיעה בצומח ובקרקע. טעות נפוצה היא לחשוב כי מעבר לשימוש בשקיות נייר יפתור את הבעיה. על מנת לייצר שקיות נייר חום נכרתים עצים רבים. רק אחוזים בודדים מהן עשויים נייר ממוחזר, ולפיכך, הפיתרון האמיתי הוא צמצום השימוש בשקיות ככלל, ומעבר לשימוש בשקיות רב פעמיות. כשחושבים על זה, שקיות רב פעמיות גם מועילות לסביבה וגם מלאות אופי, אופנתיות ומגניבות. אני כבר מזמן מוותרת על הניילונים לטובתן.

צמיגים משומשים. צילום: SXC

ומה אתם יכולים לעשות?

  • הפחיתו את כמות ונפח האריזות שלכם. העדיפו להשתמש באריזות רב פעמיות (כמו סלים מבד). רכשו מוצרים באריזות גדולות (הימנעו מרכישת מוצרים הארוזים במספר רב של אריזות), והשתמשו באופן חכם וחסכני בשקיות פלסטיק ברשתות השיווק.
  • החזירו לרשת השיווק או לחנות מכלי משקה וכלי פלסטיק שיש עליהם דמי פיקדון (זכוכית, פלסטיק ופחיות).
  • בקבוקי פלסטיק שתכולתם ליטר וחצי ומעלה ומכלי פלסטיק אחרים אפשר להעביר למכלים לאיסוף הפזורים ברחובות. אפשר ואף רצוי לפנות מכלי פלסטיק מכל הסוגים, ולא רק מכלי משקה.
  • מחזרו גם נייר! השתמשו בשני צדי הדף, ולאחר מכן השליכו נייר משרדי משומש ועיתונים ישנים למכלים לאיסוף נייר המפוזרים ברחובות. גם קרטונים משומשים אפשר למחזר: העבירו אותם לכלובים לאיסוף קרטון המוצבים במרכזים מסחריים. 30% מכמות הנייר והקרטון הנצרכת בישראל מופנית למיחזור.
  • אספו סוללות משומשות והעבירו אותן למכלים לאיסוף סוללות (תוכלו למצוא אותם בחנויות לממכר צורכי צילום, בבנקים ובבתי ספר).
  • נסו להפיק קומפוסט ביתי! הקומפוסט הוא מטייב קרקע, דשן אורגני המיוצר משיירי צמחים, שיירי מזון וכו' שבד"כ מוצאים את דרכם אל פח האשפה כפסולת. ניתן להפיק דשן כזה בקלות מפסולת ביתית, ובכך להביא לחסכון רב בהוצאות הדישון ובהפחתת האשפה המושלכת לאתרי הפסולת. קראו עוד כאן!

זבל הוא תוצר בלתי נמנע של כל חברה אנושית מודרנית, אבל עם קצת מחשבה ותשומת לב נוכל להפחית את כמות הפסולת שאנו מייצרים, ולהפוך את ה"זבל" שלנו למשאב. זכרו ששינויים גדולים מתחילים במעשים קטנים, ושכל שינוי גדול, מתחיל בצעד אחד קטן. אז מה תעשו למען הסביבה היום?