הירגזי ותהלוכן האורן

"לא לגעת! התרחקו!" מזהירים מדריכי הטיולים כאשר הם נתקלים ב"שקיות" הלבנות התלויות על ענפי האורן, או כאשר חוצה את הדרך טור ארוך של זחלים צמודים זה לזה ראש-זנב. אלו הם הזחלים של תהלוכן האורן –פרפר ממשפחת הטוואים (אלו שטווים קורים כמו טוואי המשי) הידוע גם בשם טוואי התהלוכה. ומה יכול להיות כל כך מסוכן בפרפר? ובכן, הפרפר עצמו בהחלט אינו מזיק, מה גם שאורך חייו מגיע לכל היותר לשבועיים (אצל הזכרים מסתכם ביומיים), אלא שבמשך חייהן הקצרצרים מטילות נקבות הפרפרים ביצים (על מחטי האורן, אלא מה) שמהן בוקעים זחלים וכאן מתחילות הצרות: כדי לגדול צריך לאכול, ומה יאכלו? כמובן, את מחטי האורן הרכים והטריים. טוב לזחלים, אך הרבה פחות טוב לאורנים שצמיחתם נפגעת ובמקרים של שתילים רכים אף מתחסלת לחלוטין. זאת ועוד, וכאן אנחנו נכנסים לתמונה, תוך כדי השבעת רעבונו גדל הזחל ומצמיח לאורך גופו כחצי מיליון שערות זעירות ורעילות, הגורמות לנו בני האדם לדלקות בעור ובעיניים ולקשיים בדרכי הנשימה. הנזק העיקרי הוא במגע עם הזחלים אולם השערות נמצאות באוויר שמתחת לאורנים הנגועים, על הקנים ועל קרקע היער.

במקרה של פגיעה יש לשטוף במים את האיבר הפגוע, להסיר את הבגדים שנחשפו לשערות הצורבות. כביסה מרחיקה את השערות הצורבות מהבגדים. במקרה של פגיעה חמורה יש לפנות לרופא. תרופות על בסיס אנטיהיסטמינים, קורטיקוסטרואידים ומשככי כאבים עשויות להקל על הפגיעה, כמובן בהמלצת רופא בלבד.

הביצים בוקעות בתחילת החורף (אוקטובר – דצמבר) ואז הזחלים בונים את הקן – אותה "שקית" לבנה אוורירית שהזכרנו קודם, אבל רק החל מהשלב השלישי של גידולם מאמצע החורף עד סופו (מרץ – אפריל) מתכסה גופם באותן שערות רעילות. לקראת הקיץ מתארגנת התהלוכה האחרונה בה יורדים הזחלים מהקן אל האדמה (שמו של הפרפר נגזר מנהגם של הזחלים לנוע בטור), מתחפרים בה בעומק של כ 10 ס"מ, מתגלמים ושוקעים בתרדמת קיץ עד הסתיו עת יגיחו הפרפרים "והתחלנו את שירנו מהתחלה".

כאמור, זחלי התהלוכן ניזונים מעצי אורן, הם חובבים במיוחד את האורנים ברוטייה, ירושלים וקנרי, כך שיערני קק"ל מנסים במשך שנים להקטין את כמות התהלוכנים ביערות ולהרחיקם מאזורי החניונים ומסלולי הטיולים. עד כה השתמשו בעיקר בחומרי הדברה למיניהם ובגיזום וסילוק קינים באופן פיזי.

לאחרונה גויס "שחקן חיזוק" לטובת כוחותינו בדמותה של ציפור שיר יפהפייה – הירגזי.

הדיאטה של הירגזי כוללת כמעט הכול אך בעיקר מעדיף הוא זחלי פרפרים ועשים (פרפרי לילה) ולא, החצי מליון שערות רעילות ממש לא מפריעות לו ליהנות מארוחת זחלים טובה. והנה לנו שלושת המרכיבים החיוניים לכל מסעדה המכבדת את עצמה:

1. מזון – זחלי תהלוכן האורן

2. סועדים – הירגזי ובני ביתו

3. המסעדה – יער אורנים

פשוט, לא? ובכן, מסתבר שהעסק אינו עד כדי כך פשוט וכדי להבין זאת הבה נכיר את הנפשות הסועדות: הירגזי. באנציקלופדיה של החי והצומח כתוב: "כשמנסים להתקרב לקן נושפת הנקבה ברוגז רב כנחש, וזה מקור השם ירגזי". אז לא כדאי להתקרב וגם אין צורך כי קל לצפות בה מרחוק – ציפור קטנה כ15 גרם משקלה בצבעים מנוגדים בולטים של שחור – לבן – צהוב – אפור, מנתרת בפעלתנות ונותנת קולה בשירה חזקה ומסולסלת, נפוצה במקומות ישוב ובחורשים. הירגזים מקננים בחורים משניים, כלומר הם אינם קודחים חור כמו השרקרק או הנקר אלא משתמשים בחור קיים שקוטרו כ28-29 מ"מ ובכל מקרה לא יעלה על 30 מ"מ פן יפלוש לקינם דרור הבית ויגזלו. וכאן למעשה מתחילה "המסעדה" שלנו להיות פחות אטרקטיבית. יערות האורן בארץ ברובם הגדול נטועים בידי קק"ל שיערניו דואגים לטפחם, לגזום ולסלק עצים וענפים יבשים ופגועים. במצב שכזה אין הרבה חורים טבעיים בהם יכול זוג ירגזים סולידי לבנות את קינו וליהנות משפע הזחלים שהחורש מציע. באזורים מיושבים ההיצע רב ולכן בוחרים הירגזים לקנן בישובים או סמוך להם.

הרעיון למשוך את הירגזים אל היערות וכך להדביר את תהלוכן האורן מתגלגל כבר שנים מספר אך רק בתחילת השנה הנוכחית (תשע"א) התחיל מחקר מסודר בנושא. איה גולדשטיין בהנחיית ד"ר מוטי צ'רטר וד"ר יוסי לשם מאוניברסיטת ת"א וד"ר שי מרקמן מאונ' חיפה (אורנים) הציבו מאות תיבות קינון בשישה מיערות קק"ל שבגליל התחתון במסגרת עבודתה לתואר שני. לדבריה של איה הירגזי הינה ציפור טריטוריאלית ואחת ממטרות הפרויקט היא לבדוק מהי מידת הצפיפות האפשרית להצבת תיבות קינון כך שהדברת אוכלוסיית התהלוכן באזור תהיה משמעותית. יש לזכור שהירגזי אוכל כל ועדיין לא ידועה מידת ההשפעה שלו על כמות הזחלים בשטח בכלל ושל תהלוכן האורן בפרט. מובן שהמחקר נעשה בשיתוף פעולה מלא עם יערני קק"ל אשר נמנעים מכל הדברה אחרת בשטח המחקר. המחקר אף נהנה מתמיכה כספית של קק"ל.

עונת הקינון של הירגזים מתחילה בסוף אוקטובר ומסתיימת בסוף יוני ויתכנו שלושה מחזורי גידול בעונה. כרגע עובדת איה על סיכום עונת הקינון הראשונה, תפוסת התיבות הייתה נמוכה יחסית – פחות ממחצית התיבות זכו להיות בית חם לזוג ירגזים, אך אין זה מפתיע משום שצריך להרגיל את הציפורים לאפשרויות החדשות ולתת לשמועה לעשות כנפיים. גם בנוגע לאוכלוסיית התהלוכן אין עדיין בשורות ועלינו להמתין להסתגלותם של הירגזים ולפועלם בשנים הקרובות.

הירגזי אינה הציפור היחידה שהעדפות האכילה שלה משמשות "נשק ביולוגי" כנגד מזיקים. כבר לפני מספר שנים התחילו להציב תיבות קינון לתנשמות ולבזים בשדות חקלאיים במטרה להדביר את נברן השדה. לפני כן נהגו החקלאים לפזר רעל כנגד הנברנים מה שגרם לשרשרת הרעלות משנה של כל מי שניזון מהנברנים – תנים, שועלים ובסופו של דבר נשרים. פרויקט התנשמות והבזים מנוהל בידי ד"ר מוטי צ'רטר שמדווח על תוצאות מצוינות. כיום מוצבות למעלה מ-1800 תיבות קינון באזורים שונים בארץ כולל שיתופי פעולה עם משרד החקלאות הירדני וחקלאים פלסטיניים והביקוש לתיבות קינון מצד החקלאים הולך וגדל.

האמת שלא צריך להביא את הציפורים – אם יש תנאים הן פשוט באות. בשיטוט קצר ברחבי הרשת אפשר למצוא אתרים רבים (ואנשים שעומדים מאחריהם) המציעים תיבות קינון למכירה או לחילופין הוראות לבניית תיבות, היכן ומתי כדאי להציבן. "חשוב להקפיד על עץ איכותי כדי שהתיבה לא תתפרק אחרי עונה אחת בלבד" ממליץ ד"ר צ'רטר ובעיקר, אם ברצוננו בירגזי מחמד – לדאוג לטבעת מתכת שמצמצמת את פתח הכניסה למימדי גופו של הירגזי כך שלא יפלשו הדרורים והפתח לא יורחב במקורם של הנקרים.

על נזקיו של זחל תהלוכן האורן והצורך להיזהר ממנו, תוכלו לקרוא כאן>>