אברהם אלבסן

אברהם אלבסן נולד בשנת תר"פ (1920) בסלוניקי, יוון. עם סיום בית הספר העממי החל לעבוד בבית המסחר של אביו, הצטרף לארגונים ציוניים וראה בארץ ישראל את מולדתו האמיתית.

 

סלוניקי הייתה מרכז תרבותי יהודי גדול, ולתושביה היהודים נודע תפקיד מרכזי בפיתוחה הכלכלי. בשנות ה-30 של המאה ה-20 גברו ביוון הנימות הפשיסטיות והאנטי-יהודיות, שהובילו לעלייה של קרוב ל-10,000 יהודים לארץ ישראל, ובעיר נותרו עוד כ-50,000 יהודים.

 

העיר נכבשה על ידי הגרמנים באפריל 1941, ומיד הוחל בהחרמת ובזיזת רכוש יהודי. ב-1942 נכלאו יהודי העיר בגטו, מאות נספו מקור, מרעב וממחלות, וביולי 1942 אירע "יום ראשון השחור", אז רוכזו כל הגברים היהודים ונשלחו למחנות לעבודת כפייה. בחורף 1943 הוחל בסלוניקי בביצוע "הפתרון הסופי". קרוב ל-44 אלף יהודים גורשו לאושוויץ, רבים מהם נשלחו אל תאי הגזים, ובודדים נשלחו למחנות עבודה.

 

כשפרצה מלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1939, התגייס אברהם לצבא היווני ולחם נגד האיטלקים. עם כניעת הצבא והשתלטות הגרמנים הוא גורש עם משפחתו לאושוויץ, משם הועברו למחנה בירקנאו ולאחר מכן לוורשה. בהמשך שולחה המשפחה למחנה הריכוז דכאו, שבקרבת מינכן בגרמניה, שם הועבדו עשרות אלפי האסירים בפרך וסבלו מרעב, מתשישות ומידם הקשה של אנשי האס.אס. כ-31 אלף אסירים נספו בדכאו ובהם כל משפחתו של אברהם.

 

שנה תמימה שהה אברהם בדכאו, ושוחרר עם הגעת הכוחות האמריקניים, באפריל 1945. מיום שחרורו חתר לעלות לארץ ישראל. הוא הצטרף לתנועת בית"ר (ברית יוסף תרומפלדור) בעיר לנדסברג בגרמניה, למד את מקצוע הצבעות ואת זמנו הפנוי הקדיש ללימוד השפה העברית, לקריאה ולהאזנה למוזיקה. מגרמניה יצא לצרפת, וב-1 במרס 1947 עלה עם חבריו על סיפון אוניית המעפילים "בן הכט" בדרכו לארץ, ביחד עם עוד כ-600 מעפילים, רובם חברי בית"ר. בהגיעה ללב ים נתגלתה האונייה על ידי מטוסי סיור בריטיים ואולצה להגיע לנמל חיפה, שם הועלו המעפילים על אוניות גירוש, והובלו למחנות המעצר בקפריסין.

 

אברהם שהה בקפריסין שנה וחודש והמשיך שם את לימודי העברית. בהגיע רישיון עלייתו יצא לארץ, והגיע לחיפה באונייה "אנדרה" ב-20 באפריל 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות. הוא שכר חדר קטן בתל אביב, ומיד הצטרף אל לוחמי האצ"ל.

 

בראשית מלחמת העצמאות ערכו כוחות האצ"ל כמה מבצעים גדולים, בעיקר ביפו, וכן לחמו בקרבות העיר העתיקה בירושלים ונגד יישובים ערביים בסביבת העיר. במאי 1948 ביקש הפיקוד העליון של ה"הגנה" את סיוע האצ"ל בתקיפת רמלה, שתושביה היו עוינים ליישוב היהודי והיה בה ריכוז גבוה של לוחמים ערבים. לוחמים אלה נתפסו כאיום על יישובי גוש דן הסמוכים, וגם על עורף היישובים היהודיים בדרום, שהתכוננו לפלישה המצרית.

 

האצ"ל נענה מיד לבקשת ה"הגנה" וגייס לשם המבצע מאות מלוחמיו מכל רחבי הארץ. הלוחמים, ואברהם ביניהם, רוכזו במושבה הסמוכה באר יעקב, ומשם יצאו במחצית מאי 1948 לשתי התקפות גדולות על עמדות רמלה הערבית. בד בבד, לחמו בכוח של הצבא הירדני שתקף את בסיסם בבית הספר לקצינים הסמוך לסרפנד (צריפין). בהתקפות אלו על רמלה, וכן בבלימת כוח משוריין ירדני שתקף עמדה של האצ"ל ביוני 1948, נפלו למעלה מ-50 מלוחמי האצ"ל.

 

בין הרוגי הקרבות היה אברהם, שנפל ביום כ"ד באייר תש"ח (2.6.1948). הוא מת בזרועות חברו הקרוב ביותר, עמו ניצל מגיא ההשמדה, עבר את ניסיונות ההעפלה וראה בראשית הגאולה. בן 28 היה בנפלו. אברהם הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק בתל אביב.