ל"ג סיבות למדורה

לפני שנים רבות כבשו הרומאים את ארץ ישראל, גזרו על היהודים גזירות שונות הנוגדות את הדת והרסו את ירושלים ובית המקדש. בר כוכבא לא השלים עם גזירות הרומאים והחליט להילחם בהם. לפי המסורת, ביום ה-33 לספירת העומר (י"ח באייר) חל מפנה לטובת צבאו של בר כוכבא והרומאים הובסו.

המדורות שמדליקים בל"ג בעומר הן זכר לאותן משואות שהדליקו בר כוכבא וחייליו כדי להעביר את ההודעה על ניצחונם. גם מנהג חץ וקשת קשור לסיפור המרד כיוון שאלו היו כלי הנשק ששימשו את הלוחמים.

ל"ג בעומר הוא אחד החגים האהובים על הילדים ובני הנוער. שבועיים קודם עסוקים כולם באיסוף קדחתני של קרשים ותכנון המדורה. הצעירים יותר נהנים מההזדמנות לשחק בחץ וקשת. ל"ג בעומר חל בי"ח באייר, ביום ה-33 לספירת העומר, שמתחילה ביום הראשון של חול המועד פסח ומסתיימת בחג שבועות. בספירת העומר נהגו החקלאים להביא את מנחת הקציר הראשון של התבואה לבית המקדש. כמצווה בספר ויקרא (כ"ג, י'): "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, וקצרתם את קְצִירָהּ, והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכוהן". אין ספק שמדובר בחגיגה גדולה, אך מתברר שהחג הזה קשור גם בימי אבלות.

לפי המסורת, אנו אבלים על מותם של 24,000 תלמידי רבי עקיבא ממגפה במהלך מרד בר-כוכבא. אך מרבית החוקרים סוברים כי תלמידיו של רבי עקיבא נספו בקרב עם הרומאים שבמהלכו נכבשה העיר ביתר. ולכן, בימי הספירה מקיימים דיני אבלות – לא מסתפרים, לא מתגלחים ולא מתחתנים. לפי המסורת, ביום ה-33 לספירת העומר פסקה המגפה. הודעה על הפסקת המגפה התפשטה ברחבי הארץ הודות להדלקת המדורות, ומאז נקבע יום זה כיום שמחה.

מרד בר-כוכבא היה אירוע מכונן בהיסטוריה היהודית. תוצאותיו הובילו בסופו של דבר לסופו של היישוב היהודי בארץ ישראל. המחקר ההיסטורי חלוק בדעותיו לגבי הנסיבות שהובילו למרד בר-כוכבא בשל מיעוט המקורות המצויים בידנו. אחת הגישות המחקריות גורסת כי הפיכתה של ירושלים לעיר רומית בשם איליה קאפיטולינה ובניית מקדש לזאוס על חורבות בית המקדש היו הגורם העיקרי למרד. גישה אחרת מייחסת לאיסור על המילה את הגורם העיקרי לפרוץ המרד.

יש חוקרים הסבורים כי מאז שנחרב בית המקדש מרד נוסף היה רק עניין של זמן. לטענתם חכמי יבנה ראו ברומי "מלכות רשעה" שיש לפרוק את עולה. הם האמינו בכנות ש"במהרה ייבנה המקדש". סיסמה זו הובילה לתסיסה אידיאולוגית בעוד השלטון הרומי בארץ הכביד ידו על היהודים וגזר גזירות שאיימו על המשך קיומו של העם היהודי. במצב זה כנראה שההחלטה להקים את העיר איליה קאפיטולינה היתה הגורם לפרוץ המרד.

למחקר ההיסטורי מידע מועט על זהותו של בר-כוכבא כיוון שהוא כמעט ולא מוזכר במקורות היסטוריים וגם המקורות היהודיים לא מוסרים לנו מידע רב על אודותיו. איננו יודעים מה היה מוצאו ומתי התחיל להנהיג את העם לקראת המרד. בתלמוד הירושלמי הוא מוזכר כמצביא. נאמר כי רבי עקיבא כינה אותו משיח, אך הכוונה היתה למשיחיות ארצית, למנהיג צבאי שיוביל לשחרור ירושלים. לפי הירושלמי, בר-כוכבא לא נהרג בקרב אלא מידי שמים כאשר נחש הכיש אותו.

סיבה נוספת לחגיגת ל"ג בעומר היא יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי (בשנת 160 לסה"נ), שהיה אחד מתלמידיו של רבי עקיבא. על פי המסורת, ביום זה, טרם פטירתו גילה ר' שמעון בר יוחאי לתלמידיו את סודותיה של תורת הקבלה. יום פטירתו נחשב בעיני תלמידיו כיום שמחה והודיה, והם נוהגים לעלות לקברו שבהר מירון כדי לחגוג ולהדליק מדורות כתזכורת לאותו אירוע רוחני. מנהג זה הופסק כאשר העם כולו יצא לגלות אך חודש במאה ה-16 על ידי האר"י-הרב יצחק לוריא, ועד היום נהוג לקיים הילולה גדולה סמוך לקברו של רשב"י.