בסוכה, קטנה וארעית, נעלמים הפערים שבין עשיר לעני, ובטל ערכם של הנכסים.
"חג הסוכות, אשר בו יעזבו האנשים כל ענייני הכסף וכל דבר שנקרא נכסים, ויוצאים אל סוכה קטנה, אשר אין בה רק ארוחת יום ביומו, ועל הרוב מיטה ושולחן וכיסא ומנורה – שהיא התעוררות נפלאה, שלא יתעסק האדם להרבות מאלו הקניינים, כי די בהכרחי לבד כל ימי היותו בפרוזדור הזה, שהוא דירת-ארעי".
השוויון בין בני האדם מושתת גם על התלות המשותפת באיתני הטבע – אל מול כוחות הטבע של הגשם, הרוח והצמיחה, שווים כל בני האדם. הגדול והקטן, האישה והאיש, המשכיל והבור, העשיר והעני – כולם ניזונים מן הלחם, וכולם מצפים לבואו של הגשם. בסוכה, גם אלו שאינם חקלאים, מושפעים מתנאי מזג האוויר.
תחושת השוויון הבסיסי שבין כל בני האדם חורגת גם אל מעבר לגבולות הלאומים, ועל חג הסוכות שורה אווירה של פיוס ואחווה בין ישראל ואומות העולם.
לכל מילות השיר, לחצו כאן»
האם מה שעושה אותנו זה הנכסים שלנו, החברים שלנו והמעמד שלנו, או משהו אחר?