שמיטה, מה היא אומרת?

למצוות השמיטה יש מספר מטרות

1. מטרות חברתיות –
   א. שמיטת קרקעות: מטרה המבוססת על ציווי המופיע בספר שמות: "ואכלו אביוני עמך". על פי הציווי התנ"כי, בשנת השמיטה צריך להיעשות צדק חברתי. בעבר, העשירים היו בעלי הקרקעות, ולמעשה, ככל שאדם היה עשיר יותר, כך היו לו יותר קרקעות. אך בשנה זו צריכה להתקיים חלוקה מחדש של תוצרת האדמה. אין מעמדות וכל הזכויות הקשורות ביבולים הופכות שוות. אף אחד לא מעבד את הקרקע, וכאשר יש תנובת שדה ופרי, כולם מוזמנים לאכול, גם עניי הכפר.
   
   
   ב. שמיטת חובות: קשורה ברצון להרגיל ולחנך את האנשים למידות של חסד, רחמים ונתינה לזולת. במסגרת שמיטת החובות וההלוואות מוותרים לכולם על חובותיהם ועל החזר הלוואות שנלקחו, כך כולם מתחילים מחדש. המטרה היא לאפשר לעניים לצאת ממעגל העוני ולהשתוות כלכלית לעשירים.יש כאן גם אמירה של היהודים שהם מכירים בכך שבעצם הרכוש שהם צברו, נצבר בזכות ה', ולכן הם פועלים על פי ציוויו, שאומר להפקיר את הפירות ולהשמיט את החובות.
   
   
2. מנוחה לארץ –מטרה המופיעה בספר ויקרא בפסוק: "ושבתה הארץ שבת לה". כאן מדגישים את חשיבות השמירה על הקרקע ומתן המנוחה לארץ. יש כאן ניסיון למנוע ניצול וזיהום של הקרקע. הקרקע מספקת כמות גדולה של מינרלים לגידולים חקלאיים ואם לא נקפיד על מחזור זרעים ותכנון נכון לטווח ארוך, איכות האדמה והרכבה עלולים להיפגע. בשנה זו נותנים לאדמה להתאושש ולשפר את פוריותה.
   
   
3. מן החומר אל הרוח –
   אחת לשבע שנים ניתנת לחקלאי האפשרות לשמוט את עיסוקיו הרגילים בשדה ולהתרכז ברוח. הוא יכול להשקיע את זמנו בלימוד תורה. התורה מכוונת לכך שאחרי שש שנות עבודה רצופות יש צורך בשנת שבתון.
   
   
4. הצהרה אמונית בהבטחתו של ה' –
   הצהרה על כך  שלמרות שלא נעבד את השדה במשך שנה שלמה, תבואתנו לא תחסר, כפי שאומרת התורה: "וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ: וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים: וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן".