רקע – מה היא שנת שמיטה ומה משמעויותיה?

וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת... שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ. וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ, וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ. וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ, תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל" (ויקרא, כה, ד–ז).
 
גלגל צנרת בשדה חיטה

בשנת שמיטה על האדם לשבות מעיבוד הקרקע.
צילום: יעל אילן, ארכיון הצילומים של קק"ל

שנת שמיטה חלה אחת לשבע שנים. פירושה המילולי של המילה "שמיטה" הוא עזיבה, נטישה, שביתה. בשנה זו מצווה האדם לעזוב ולשמוט את אחיזתו בנכסיו הגשמיים, לשבות מעיבוד הקרקע ולתת לה מנוחה. בו-בזמן הוא מצווה ליהנות מפרייה הטבעי ולפתוח את השדות לאדם ולחיה.
 
השמיטה (מצוות שביעית) מונה שלושה ציוויים יסודיים וציווי רביעי נוסף, הנגזר מהם:
  • שמיטת הארץ – השבתת עבודת האדמה: "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'" (ויקרא, כה, ב); "שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ" (ויקרא, כה, ה).
  • שמיטת היבול – הפקרה של תנובת האילן והשדה. בעל השדה מתיר לכל החפץ לבוא לשדהו וליטול מהפירות ומהיבול: "אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֵת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר" (ויקרא, כה, ה); "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ" (שמות, כג, יא).
  • שמיטת כספים – ויתור על חובות הלווה כלפי המלווה: "וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת-אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ" (דברים, טו, ג).
  • קדושת פירות השביעית – חל איסור על סחר בפירות שביעית: "תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל" (ויקרא, כה, ז) – לאכילה ולא לסחורה ולא להפסד.

התורה דורשת מעובדי השדה לשבות מכל מלאכת האדמה ולהשבית את הקרקע. בשנה זאת חלות מצוות שביעית, האוסרות כל עיסוק שהוא הנוגע להתערבות מלאכותית של האדם בהתפתחותם הטבעית של גידולי הארץ השונים. לפי המצווה, אסור לבצע 11 מלאכות: זריעה, זמירה, קצירה, בצירה, חפירה, חרישה, סיקול, הברכה, הרכבה, נטיעה, זיבול. מלאכות השומרות על המצב הקיים של הצמח ומונעות ממנו הפסד או מוות – מותרות. אולם מלאכות שנועדו להשביח את הצמח – אסורות.

לשנת השמיטה, בדומה למועדים אחרים שהיהודים שובתים בהם מכל מלאכה (שבת, יום הכיפורים), יש משמעות מאזנת. אחרי שש שנים שבהן הארץ מתנהלת במרוץ אחר הישגים, תוצאות וממון, באה שנת השמיטה ומביאה עימה שינוי מוחלט. היא מביאה עימה שחרור, הזדמנות לשוויון בין כל תושבי הארץ ועזרה לעניים.

ערכי שנת השמיטה

  • ערכים חברתיים – שוויון וצדק חברתי:
    א. שמיטת קרקעות:
    הערך מבוסס על ציווי המופיע בספר שמות: "וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ" (שמות, כג, יא). על פי הציווי התנ"כי, בשנת השמיטה צריך להיעשות צדק חברתי. בעבר העשירים היו בעלי הקרקעות, ולמעשה, ככל שאדם היה עשיר יותר, כך היו לו יותר קרקעות. אך בשנה זו צריכה להתקיים חלוקה מחדש של תוצרת האדמה. אין מעמדות, וכל הזכויות הקשורות ליבולים הופכות שוות. אף אחד לא מעבד את הקרקע, וכאשר יש תנובת שדה ופרי, כולם מוזמנים לאכול, כולל העניים והאנשים שנמצאים בשולי החברה.
    ב. שמיטת חובות: הערך קשור לרצון להרגיל ולחנך את האנשים למידות של חסד, רחמים ונתינה לזולת. במסגרת שמיטת החובות וההלוואות מוותרים לכולם על חובותיהם ועל החזר הלוואות שנלקחו, וכך כולם מתחילים מחדש. המטרה היא לאפשר לעניים לצאת ממעגל העוני ולהתחיל מחדש.
    יש כאן גם אמירה של היהודים שהם מכירים בכך שהרכוש שהם צברו נצבר בזכות ה', ולכן הם פועלים על פי ציוויו, שאומר להפקיר את הפירות ולשמוט את החובות.

  • ערכים אקולוגיים – מנוחה לארץ:
    הערך מופיע בספר ויקרא בפסוק: "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'" (ויקרא, כה, ב). כאן מדגישים את חשיבות השמירה על הקרקע ומתן מנוחה לארץ, והמטרה היא למנוע ניצול וזיהום של הקרקע. הקרקע מספקת כמות גדולה של מינרלים לגידולים חקלאיים, ואם לא נקפיד על מחזור זרעים ועל תכנון נכון לטווח הארוך, איכות האדמה והרכבה עלולים להיפגע. בשנה זו נותנים לאדמה להתאושש ולשפר את פוריותה.

  • ערכים אישיים – מן החומר אל הרוח:
    אחת לשבע שנים ניתנת לחקלאי האפשרות לשמוט את עיסוקיו הרגילים בשדה ולהתרכז ברוח. הוא יכול להשקיע את זמנו בלימוד תורה. התורה מכוונת לכך שאחרי שש שנות עבודה רצופות יש צורך בשנת שבתון.

  • ערכים דתיים – הצהרה אמונית בהבטחתו של ה':
    בעצם המעשה יש הצהרה על אמונה בכוחו של ה'. אף על פי שלא נעבד את השדה במשך שנה שלמה, תבואתנו לא תחסר: "וְכִי תֹאמְרוּ מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת-תְּבוּאָתֵנוּ. וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת-הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים. וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן-הַתְּבוּאָה יָשָׁן, עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד-בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן" (ויקרא, כה, כ–כב).

השמיטה בתקופה המודרנית

משתלת קק"ל

שנת שמיטה במשתלת קק"ל.
צילום: פלאש 90, ארכיון הצילומים של קק"ל

איך באה לידי ביטוי המצווה שניתנה בתקופת נדודי בני ישראל במדבר בימינו אנו?

שמיטה חקלאית:
כיום בישראל, שיש בה חילונים, דתיים לאומיים וחרדים, לא כולם מתייחסים באותו האופן לקיום המצווה. הדתיים הלאומיים והחרדים מקיימים את מצוות השמיטה בצורות שונות. חלק מהם אינם קונים תוצרת חקלאית שגודלה על ידי יהודים, ומעדיפים לקנות תוצרת מיובאת מחו"ל, תוצרת מהרשות הפלסטינית או כזו שגודלה על ידי ערביי ישראל. החילונים בדרך כלל לא מושפעים משנת השמיטה בקניית ירקות ופירות, נטיעה בחצר הבית וכיו"ב.

כדי לאפשר לחקלאים להמשיך לעבוד הונהג בשנת השמיטה תרס"ג (לפני כ-120 שנה) פתרון "היתר המכירה". היתר המכירה שאושר על ידי הרבנות הראשית במטרה למנוע את קריסת החקלאות היהודית בשנת השמיטה, פוטר למעשה את בעל הקרקע מחובת השמיטה באמצעות מכירה זמנית של הקרקעות לגוי, שקרקעותיו אינן צריכות לשבות בשנת השמיטה. עם זאת, קיימים יישובים וחקלאים פרטיים, שקיבלו עליהם שלא להזדקק להיתר המכירה ולעמוד בדרישת השביעית.

דרך חדשה לשמור שמיטה בלי לוותר על עבודת הקרקע היא "אוצר בית דין". אוצר בית הדין הוא מערכת לחלוקת פירות הגדלים בשמיטה ויש בהם קדושת שביעית. מערכת זו, הרלוונטית לתקופת הציונות, התחדשה במתכונת הקיימת היום על ידי רבני הבד"ץ של העדה החרדית בירושלים בשנת תר"ע.

בשנת השמיטה הפירות הם "הפקר", אך יש קושי בהבאת הפירות לכלל הצרכנים. לצורך זה שכר בית הדין שבעיר פועלים, שיקטפו את הפירות ויחלקו אותם לכל דורש. לפי הסדר זה, בית הדין ישכור ויעסיק את החקלאים עצמם כפועלים, והחקלאים יעשו את העבודות המותרות בשמיטה ויקבלו את שכר עבודתם נוסף על ההוצאות על שימוש בציוד ועל טיפולים הכרחיים בשדה ובפירות. בעזרת אוצר בית דין יכול הצרכן שבעיר להיות שותף לעול ולמעמסה שמוטלים על כתפי החקלאים. התשלום שהוא משלם אינו עבור הפירות, אלא עבור שכר החקלאים והוצאותיהם, ועל ידי צריכת פירות אלה מתעצמת הערבות ההדדית שלנו לחקלאים.

שמיטת כספים:
עם סיום שנת השמיטה התורה מבטלת את חבי החובות מחובתם, כלומר שההלוואות נשמטות. עני שלווה כספים לפני השנה השביעית פטור מלהשיבם למלווה. התורה מכוונת בכך ליצירת מרקם חברתי רגיש וסולידרי, התומך בשכבות החלשות ובנזקקים. התורה מורה מפורשות לעשירים שלא להקשיח את ליבם ושלא להימנע מלהלוות כספים לעניים סמוך לשנת השמיטה, רק משום חששם שלא יקבלו את ההחזר.

במהלך השנים נוצר מצב שאנשים נמנעו מלהלוות כספים לנצרכים, שמא יישמטו החובות, למרות אזהרות התורה. מצב עגום זה הביא את הלל לתקן את הפּרוֹזבּוּל (ביוונית: תעודת תביעה לבית דין לגביית החוב), שלפיו המלווה מוסר לבית הדין רשות לגבות את חובותיו, היות שהשמיטה אינה שומטת את חובות בית הדין. כיום הפרוזבול נמצא בשימוש נרחב, ושמיטת הכספים כמעט ואינה מתקיימת.

הקשר לקק"ל

מצוות השמיטה עוסקת, בין יתר טעמיה החברתיים והרוחניים, ביחס שבין האדם לאדמה. הציווי להקפיד על מנוחת האדמה, לשמור עליה ולהפקיר את התוצרת שלא נוצלה על ידי בעל הקרקע לעניים ולחיית השדה, מתייחס גם למתן אפשרות לשיקום המערכת האקולוגית, לשיפור ולטיוב של האדמה ובראש ובראשונה ליחסי הכבוד שעל האדם לרכוש כלפי האדמה המקיימת אותו.
כל אלה עולים בקנה אחד עם עקרונות הליבה של קק"ל, ובראשם ציונות אקולוגית ופיתוח בר-קיימא, שקוראים לשמר את משאבי הטבע תוך התחשבות בצורכי האדם.