וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת... שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ. וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ, וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ. וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ, תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל" (ויקרא, כה, ד–ז)
העיסוק במצוות השמיטה, שהיא מצווה דתית השוזרת בתוכה ערכים סוציאליים וערכים אקולוגיים, יוצר הזדמנות לדון עם המודרכים ברבדים השונים של:
- היחס בין אדם ואדמה – לאו דווקא בהקשר היהודי-דתי אלא בהקשר רחב ועדכני.
- צדק חברתי – האפשרות לשמוט קרקעות, לשמוט חובות ולהתחיל מחדש, מספקת לעניים הזדמנות לצאת ממעגל העוני ומעודדת ניידות חברתית ושינוי מבנים חברתיים.
- ערכי שוויון – בשנת שמיטה הזכות ליהנות מהיבול החקלאי ניתנת לכלל האוכלוסייה בצורה שווה ושוויונית. חל איסור על סחר בפירות השביעית, וכל בני האדם – העשירים והעניים, בעלי הקרקעות, העובדים, הגרים – כמו גם בעלי החיים, מוזמנים לאכול מהתבואה הגדלה.
- הגברת חיי הרוח ביומיום – יציאה מהאוטומט, האטת המרוץ והשקעה במשפחה, למידה, עשייה.
- אמונה והתמסרות ליקום או לאלוהות, מתוך ביטחון שדברים יסתדרו.
אפשר לפתוח כל הדרכה או שיעור בשאלה – האם אתם יודעים מה מיוחד בשנת תשפ"ב? ולספר מעט על השמיטה, על המקורות הקשורים אליה ועל הטעמים העומדים מאחוריה.