עיון במקורות:
ויקרא פרק כ"ה, ג'–ז':
(ג) שֵׁ֤שׁ שָׁנִים֙ תִּזְרַ֣ע שָׂדֶ֔ךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְמֹ֣ר כַּרְמֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ:
(ד) וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ת שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ יִהְיֶ֣ה לָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיקֹוָ֑ק שָֽׂדְךָ֙ לֹ֣א תִזְרָ֔ע וְכַרְמְךָ֖ לֹ֥א תִזְמֹֽר:
(ה) אֵ֣ת סְפִ֤יחַ קְצִֽירְךָ֙ לֹ֣א תִקְצ֔וֹר וְאֶת־עִנְּבֵ֥י נְזִירֶ֖ךָ לֹ֣א תִבְצֹ֑ר שְׁנַ֥ת שַׁבָּת֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָאָֽרֶץ:
(ו) וְ֠הָיְתָה שַׁבַּ֨ת הָאָ֤רֶץ לָכֶם֙ לְאָכְלָ֔ה לְךָ֖ וּלְעַבְדְּךָ֣ וְלַאֲמָתֶ֑ךָ וְלִשְׂכִֽירְךָ֙ וּלְתוֹשָׁ֣בְךָ֔ הַגָּרִ֖ים עִמָּֽךְ:
(ז) וְלִ֨בְהֶמְתְּךָ֔ וְלַֽחַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּאַרְצֶ֑ךָ תִּהְיֶ֥ה כָל־תְּבוּאָתָ֖הּ לֶאֱכֹֽל.מהו לדעתכם הטעם למצוות השמיטה במקרא?
- מדוע אחרי כל שש שנים צריך לשבות ממלאכה?
רמב"ם, ספר מורה נבוכים חג, פרק ל"ט:
"וְאָמְנָם כֹּל הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר סִפַּרְנוּם בְּ"הִלְכוֹת שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל" מֵהֶם – לְחָמְלָה עַל בְּנֵי אָדָם וְהָרְחָבָה לִבְנֵי אָדָם כֻּלָּם... וְשֶׁתּוֹסִיף הָאָרֶץ תְּבוּאָתָהּ וְתִתְחַזֵּק בְּעָמְדָה שְׁמוּטָה" (הָאָרֶץ תִּתְחַזֵּק בִּזְמַן שֶׁיַּפְסִיקוּ לַעֲבֹד בָּהּ)
- מה הקשר בין "הרחבה לבני אדם כֻּלָּם..." ל"שתוסיף הארץ תבואתה ותתחזק"?
- האם אפשרי לחזק גם את הטוב עבור בני אדם וגם את הארץ?
- האם אין סתירה בין צורכי האדם לצורכי הארץ / הטבע / הסביבה?
- איך השמיטה מסייעת לאיזון בשמירה על הטבע?
מצ"ב שני מקורות נוספים עם מסרים דומים (אפשר לבחור אחד מהם):
הרב שאול ישראלי* – שיח שאול על התורה, עמוד שמח א
"אֵין עֵרֶךְ לְהִתְיַגְּעוּת, לְרִיצָה מְבֹהֶלֶת לְהַעֲשִׁיר. בָּאָה שְׁמִטָּה, וְהַכֶּסֶף אֲשֶׁר נִרְכַּשׁ הֲרֵי הוּא כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין, הַנְּכָסִים שֶׁנֶּאֶגְרוּ בְּרוֹב עָמָל מֻפְקָרִים וּמֻפְקָעִים... בָּא כָּאן מֵעֵין סִילוֹן שֶׁל מַיִם קָרִים עַל הַמּוֹחוֹת הַמְיֻגָּעִים וְהַמַּזִּיעִים שֶׁאֹשֶׁר הַנּוֹטִים לִרְאוֹת בַּיְּקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם חָלַק מִמַּהוּתָם..." (האושר שלהם הוא בקנין החומרי) "כָּל אוֹתָהּ תַּחֲרוּת וְקִנְאָה, רִיצָה וְעָמָל... מָה מַטָּרָה יֵשׁ בְּכָל אוֹתָהּ צְבִירַת הוֹן התּוּכַל לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ בִּמְלוֹאוֹ בִּשְׁלֵמוּת? יֵשׁ הֲרֵי בָּזֶה הַפְנָיַת תְּשׂוּמֶת הַלֵּב מֵהַקִּנְיָנִים הַחִיצוֹנִיִּים, וְהַעֲבַרְתָּ עִקַּר הַמַּחֲשָׁבָה כְּלַפֵּי הַקִּנְיָנִים הַפְּנִימִיִּים הָרוּחָנִיִּים הָעִקָּרִיִּים, רַק אֲשֶׁר בָּהֶם יִמָּצֵא הַסִּפּוּק."
תנוח, תחלק, תניח / פרופ' אבי שגיא ופרופ' ידידיה שטרן
"... בישראל המופרטת, הגלובלית ורבת הפערים, השמיטה היא סימן קריאה הכרחי. יש לנו, באמתחתנו הלאומית, תרופה מוכנה לשיקום הסולידריות הבין-אישית שהתרופפה. במובן זה, השמיטה היא מרכיב בחוסן הלאומי. קשה שלא להתרשם מעמקות האידיאה, הנעה בזהירות בין הרצון לשמר את רכושו של האדם לרצון שלא לראות ברכוש חזות הכל. השמיטה היא קריאה לביצור בועה בזמן, שבה העשייה הכלכלית אמורה להגיע לרגיעה, שמטפחת חמלה, רחמים ואף שותפות בין כל החולקים את פני האדמה, כולל חיית השדה. בשנה השמינית המרוץ יימשך, מכיוון שהאנושות זקוקה לו, אך האידיאה וזיכרונה יחלחלו אל מחוץ לשנת השבתון, אל שש שנות הקדחתנות היצרנית".
- איך השמיטה יכולה לסייע להתמודד עם הרדיפה אחר המותרות שגרמה להריסת האי של צחי?
*הרב שאול ישראלי (כ"ה בתמוז ה'תרס"ט, 14 ביולי 1909 – י"ט בסיוון ה'תשנ"ה, 17 ביוני 1995) היה רב ופוסק, מן הרבנים הבולטים של הציונות הדתית, תלמיד מובהק של הראי"ה קוק. כיהן כדיין בבית הדין הרבני הגדול, חבר מועצת הרבנות הראשית, ראש ישיבת מרכז הרב, נשיא מכון ארץ חמדה וחבר הנשיאות המייסדת של איחוד הרבנים למען ארץ ישראל. חתן פרס ישראל למדעי היהדות. ממקימי חבר הרבנים שעל ידי הפועל המזרחי, דוברו ועורך ביטאונו – "התורה והמדינה". נחשב לפוסק בעל שיעור קומה בולט – ובעיני רבים היה לפוסק הבולט בציונות הדתית.)