על דבורים ועל עצים

מנהג אכילת הדבש בראש השנה החל בתקופה מוקדמת במסורת היהודית. עדויות לקיום המנהג אפשר למצוא כבר בספר נחמיה, וגם בתקופת הגאונים. המנהג המתוק הזה נשמר לאורך אלפיים שנות הגלות, וברבות השנים הצטרפה אליו גם הטבילה של תפוח בדבש. אבל מציאותו של הדבש כבר אינה מובנת מאליה, עולם הדבורים עובר טלטלה בעשורים האחרונים, ואנו נדרשים לפעולות שונות שיסייעו להן לשרוד ולנו ליהנות מתרומתן העצומה.

דבורת הדבש מייצרת דבש מצוף. צוף הוא חומר עשיר בסוכר, שפרחים מייצרים כדי למשוך חרקים. כשדבורה מבקרת בפרח, היא מוצצת את הצוף, מעבירה אותו לחלק מסוים בקיבתה הקרוי "קיבת דבש" ומוסיפה לו חומרים משלה. הדבורה מביאה את הצוף לקן, ושם מכניסים אותו לתאים. הצוף מתייבש במשך הזמן, נעשה סמיך יותר והרי לכם דבש, מזון שמאכילים בו את הדור הבא של הדבורים.

 

אבל ייצור דבש הוא רק חלק קטן מהתועלת העצומה שדבורים מביאות לאדם ולטבע. מדענים מעריכים ששליש מהתוצרת החקלאית בעולם תלוי בדבורת הדבש. דבורים ניזונות מצוף ומאבקת פרחים בלבד. כשדבורה מבקרת בפרח, גרגרי אבקה נאחזים בשערות שבגופה. בכל גיחה מהקן דבורה מבקרת ב-50 פרחים לפחות. חלק מגרגרי האבקה שנדבקו לדבורה בפרח אחד, עוברים בביקור הבא לפרח אחר. זהו ה"תשלום" שהדבורה משלמת לפרחים תמורת הצוף והאבקה. העברת גרגרי האבקה חשובה לפרחים, משום שזה הבסיס ליצירת זרעים בפרחים ולרבייתם.

בשנת 2007 התגלתה בארצות הברית תופעה שהדהימה והפחידה את העולם. הדבורים של יותר ממחצית הכוורות נעלמו באופן מסתורי מבלי להשאיר עקבות. לא נמצאו ערמות של דבורים מתות ובכוורות היה מלאי של דבש ואבקת פרחים, דבר שמראה שהכוורות ננטשו באופן פתאומי זמן קצר קודם לכן.

 

איש אינו יודע מה הגורם לתופעה, הקרויה "הפרעת התמוטטות המושבה". יש הסבורים שזה קורה בגלל שימוש בחומרי הדברה, אחרים אומרים שהסיבה היא נגיף הגורם לשיתוק הדבורים, או איזשהו טפיל אחר. היו שניסו להסביר את הדבר בגלל שינוי במזון הדבורים ואפילו בקרינה של טלפונים סלולריים או מכשירים אחרים.

 

בארץ לא נצפתה תופעה זו בצורה מובהקת, אולם אויב אחר מאיים על אוכלוסיית דבורי הדבש. מדובר באקרית המכונה ורואה, שנוהגת להטיל את ביציה על זחל הדבורה שבוקע בתוך חלת הדבש. אקרית הוורואה יוצאת עם הדבורה הבוגרת אל חלל הקן ומטילה את ביציה על גבי זחלים נוספים. האקרית גורמת להחלשה של הדבורים וכך הן נחשפות לווירוסים שונים ואף לעיוותים גנטיים. התפשטות ורואה בכוורת עלולה להביא לתמותה המונית ולחיסול הקן. בנוסף לכך, סובלות הדבורים בישראל מריסוסים בשטחים חקלאיים, הפוגעים בהן, ומצמצום שטחי המרעה שלהן.

יש הטוענים שגידול דבורת הדבש פוגע באוכלוסיות דבורי הבר בסביבה. דבורת דבש מתרחקת עד שני ק"מ מהכוורת. נקודת מרעה של דבורי דבש יכולה להכיל מאות אלפי דבורים, ובמספרים כאלה הן עלולות לחסל את המזון הדרוש לדבורי הבר, דבר שיכול להשפיע לרעה על צמחי הבר שלנו. רשות הטבע והגנים מונעת הצבת כוורות בשמורות טבע, בייחוד באביב, עונה שבה דבורי הבר פעילות במיוחד.