הפולשת עם השיניים הכתומות

היא שוחה בשקט בין הקנים, מציצה מדי פעם מעל פני המים, שיניה הכתומות בולטות למרחוק, ולא מעט מטיילים עוצרים לצלם אותה. קשה להאמין, אבל הנוטרייה, אחת החיות המזוהות ביותר עם אגמון החולה, כלל אינה שייכת לכאן.

במבט ראשון נראית הנוטרייה כמו שילוב בין בונה לעכבר ענק, אך למעשה מדובר במכרסם ייחודי שמוצאו בדרום אמריקה. לפני עשרות שנים היא הובאה לישראל במטרה לפתח את ענף ייצור הפרוות, אך הפכה לאחד המינים הפולשים הבולטים בארץ.

הנוטרייה (שם מדעי Myocastor coypus) היא אחד המכרסמים הגדולים בעולם. אורכה, ללא הזנב, מגיע ל-40–65 ס"מ, ומשקלה נע בדרך כלל בין חמישה לתשעה ק"ג, ולעיתים אף יותר.

מוצאה בביצות, בנהרות ובאגמים של דרום אמריקה, שם היא חיה בסביבה עשירה בצמחיית מים.

לא במקרה היא שחיינית מצוינת. גופה מותאם היטב לחיים במים: כפות רגליה האחוריות מצוידות בקרומי שחייה, פרוותה צפופה ודוחה מים, והעיניים, האוזניים והנחיריים ממוקמים גבוה בראש. כך היא יכולה לראות, לשמוע ולנשום גם כאשר רוב גופה שקוע במים.

סימן ההיכר הבולט ביותר שלה הוא השיניים הקדמיות הכתומות והחזקות, המשמשות לחיתוך צמחייה.

אבל הסיפור שלה בישראל התחיל בכלל במקום אחר.

בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת יובאו נוטריות מדרום אמריקה, כדי לגדלן בחוות פרווה. באותה תקופה נחשב הענף להבטחה כלכלית, אך בפועל הוא לא האריך ימים.

כשהענף דעך, חלק מהנוטריות ברחו מהחוות ואחרות שוחררו לטבע. מכיוון שהן תלויות במקווי מים למחייתן, התבססו הנוטריות תחילה בצפון הארץ ובהמשך התפשטו לאזור אגמון החולה, לעמק הירדן, לבריכות דגים ולנחלים נוספים. כיום אפשר למצוא נוטריות באגמון החולה, סביב הכינרת ובעמק הירדן. בנוסף הן מצויות בבריכות דגים, במאגרי מים, בנחלים ובאזורים לחים נוספים בצפון הארץ, וכן בעמקים ובכל נחלי החוף, אפילו בירקון!

בישראל כמעט שלא היו להן טורפים טבעיים, ובתי הגידול סיפקו שפע של מזון ותנאים מצוינים להתרבות. כך הצליחו האוכלוסיות להתבסס במהירות, ומה שהחל כניסיון להקים ענף חקלאי חדש, הסתיים בהשתרשותו של אחד המינים הפולשים המוכרים בישראל. וכמו אצל רוב המינים הפולשים – ככל שמספר הפרטים גדל, כך התבררו ההשפעות של הנוטריות על הסביבה.

אז איך הפך דווקא אגמון החולה לאחד המקומות המזוהים ביותר עם הנוטרייה בישראל?

מבחינת הנוטריות, מדובר בבית מושלם. אגמון החולה ועמק החולה מספקים להן כמעט את כל מה שהן צריכות: מים זמינים לאורך כל השנה – שלהם הן זקוקות לשתייה, לשחייה, לוויסות חום הגוף ולהימלטות מטורפים; צמחיית גדות צפופה – קנים, סוף וצמחי מים נוספים המספקים להן שפע של מזון ומקומות מסתור; מיעוט טורפים טבעיים – בישראל בכלל ובאגמון החולה בפרט אין כמעט טורפים שמגבילים את אוכלוסייתן; וכן אקלים נוח – בתי הגידול הלחים בעמק החולה דומים במידה רבה לסביבה שממנה הגיעו בדרום אמריקה.

הנוטרייה נחשבת למין פולש, ואוכלוסיות גדולות שלה עלולות לגרום לנזקים משמעותיים למערכות אקולוגיות. היא ניזונה מצמחיית מים, ובה גם מינים נדירים כמו הנופר והנימפאה, ולא פעם פוגעת בגידולים חקלאיים, בעיקר דגנים, ירקות ועצי פרי שנמצאים בסמיכות למקווי מים.

היא מסוגלת לצרוך כמויות גדולות של צמחייה מדי יום, וכאשר אוכלוסייתה גדלה, עלולה האכילה האינטנסיבית לשנות את מבנה הצומח בבתי גידול לחים. הפגיעה אינה מסתכמת בנוף בלבד – היא עשויה להשפיע גם על בעלי חיים אחרים, התלויים בצמחייה למזון, למסתור או לקינון.

הנוטרייה חופרת מחילות בדפנות תעלות, מאגרי מים, בריכות דגים ונחלים. חפירת המחילות עלולה לערער את יציבות הגדות ולשנות את מבנה בתי הגידול, וגם להגביר את התחרות עם בעלי חיים מקומיים על מזון ועל מקומות מסתור.

באזור החולה התברר כי הכרסום האינטנסיבי של צמחיית הביצות בידי הנוטריות פוגע במבנה הצמחייה ואף משפיע על אזורי הקינון של עופות מים. השפעות דומות תועדו גם במקומות אחרים בעולם, מה שהכניס את המין לרשימה הלא מכובדת של 100 המינים הפולשים המזיקים ביותר בעולם.

בכל הנוגע לרבייה, אפשר בהחלט לקבוע כי הנוטריות אינן שוקטות על שמריהן... הנקבה יכולה להמליט כמה פעמים בשנה, ובכל המלטה נולדים בדרך כלל ארבעה עד שישה גורים.

בניגוד לגורים של מכרסמים רבים אחרים, גורי הנוטרייה נולדים מפותחים יחסית: הם מכוסים בפרווה, עיניהם פקוחות, וזמן קצר לאחר הלידה כבר מסוגלים ללכת, לשחות ולעקוב אחרי אמם.

למרות היותה מין פולש, עבור מבקרים רבים באגמון החולה המפגש עם הנוטרייה הוא דווקא רגע מיוחד. כדי שהמפגש הזה יהיה בטוח – גם עבורה וגם עבור הטבע שסביבה – כדאי להכיר כמה כללים פשוטים:

באגמון החולה מתקיים מיזם משותף של קק"ל והמכללה האקדמית תל-חי, שבמסגרתו מנטרים את אוכלוסיית הנוטריות ובוחנים את התנהגותן ואת השפעתן על המערכת האקולוגית. כל תצפית מסייעת לחוקרים להבין טוב יותר את תפוצת המין, את דפוסי הפעילות שלו ואת השינויים באוכלוסייה לאורך זמן.

כאן גם אתם יכולים לתרום. אחת הדרכים היעילות ביותר לעקוב אחר בעלי חיים החיים בשטח פתוח היא בעזרת דיווחים של מטיילים שפוגשים אותם.
אם הבחנתם בנוטרייה במהלך הביקור באגמון, דווחו על מיקום התצפית. המידע שתעבירו יצטרף למאגר הנתונים של הפרויקט ויסייע למחקרים הנערכים בעמק החולה ולשמירה על הטבע.