אוגוסט 2012: נחל השופט

עין חשרת. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל
מאת: נעם תמיר

נחל השופט הוא נחל איתן הזורם במורדות הצפוניים של רמות מנשה. בנחל פינות חמד רבות ועדויות לפעילות האדם בעבר ובהווה. המסלול שלפניכם הוא לא רק מהנה, אלא גם מעורר מחשבה על שימור הטבע מול ניצול משאבי הטבע על ידי האדם

עדכון נגישות:

השביל העליון סגור זמנית לכלל המטיילים, כתוצאה מבעיות בטיחות לאורך השביל.
השביל התחתון פתוח לטיול, מתאים לכל המשפחה, אך לא נגיש לבעלי מוגבלויות ולעגלות.
הכניסה לחניוני הזורע מכביש 66 פתוחה לציבור.
עונה מומלצת: כל השנה.
זמן טיול: שעה וחצי.
מתאים: השביל מיועד לכולם! קיים שביל מונגש לכיסאות גלגלים וסלול בחלקו באספלט, ובחלקו עשוי מלוחות עץ ומותאם בעזרת אבני שפה בולטות גם לעיוורים, ומתאים גם למשפחות עם עגלות תינוקות.
כיצד מגיעים:
דרך יערות הקק"ל – נוסעים בכביש 66 מצומת התשבי לכיוון מגידו. כק"מ מצומת הכניסה לקיבוץ הזורע פונים דרומה לעבר פארק רמות מנשה ונוסעים לפי השילוט המכוון לנחל השופט וחניון החרובים.
שימו לב!
בתאריך 19.6.2022 ייסגר אתר נחל השופט למטיילים לטובת שדרוג והנגשה. העבודות יימשכו כשמונה חודשים. בזמן זה לא תהיה כניסת מבקרים לשטח האתר (כל תוואי השביל המונגש).

מנהלות: אין במקום שירותים. קיימת אפשרות לשכשוך רגליים ליד המפל – היערכות בהתאם.
מפה באדיבות נעם תמיר

מסלול ההליכה

באזור חניון החרובים מיקמה קק"ל שולחנות פיקניק רבים הפזורים בכמה מקומות עם צל. המעוניינים יתחילו בסעודה קלה. אפשר גם להמתין לסוף המסלול או למצוא מקום מתאים ברחבי היער שאותו ראינו בדרך. מחניון החרובים יוצא שביל מעגלי של כקילומטר. אפשר ללכת אותו בשני הכיוונים – אנו נסביר על הנתיב היוצא מחניון חרובים לנחל סנין ומסתיים בעלייה מעין אמי חזרה לחניון.

ראשית, נלך אל ערוץ הנחל לכיוון דרום מזרח, במקום שבו גדל עץ חרוב ונובע מעיין הנקרא עין סנין. ממנו ממשיך הנחל ומתחבר עם נחל השופט. נחצה על גשר העץ ממש לפני החיבור לנחל השופט ונגיע למפלון יפה שבתחתיתו בריכה. קק"ל בנתה במקום מרפסת "דק" לתצפית על המפלון אשר ממנה אפשר גם לרדת לשכשך רגליים. המים בבריכה נמוכים בדרך כלל – פחות מגובה הברכיים – אך חובה לבדוק את העומק לפני כניסה למים. יש להקפיד למנוע מהמשכשכים טיפוס על האבנים החלקות של המפל. המפלון מוקף בעצי אולמוס שעיר (הנקרא גם בוקיצה שעירה) – עצים נדירים, מוגנים (לכן אסור לקטוף) ומיוחדים, הצומחים רק בקרבת מים. כאן ממש הוא גבול תפוצתם הדרומי של עצי האולמוס בעולם. העץ עומד בשלכת בחורף (כמו באירופה...), אך בשאר עונות השנה אפשר לזהותו על פי העלים המשוננים והבלתי סימטריים שלו.
השביל נגיש לאורך כל המסלול. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל

ממשיכים לאורך הזרימה

מכאן נמשיך במורד השביל ונחלוף על פני סכר קטן, המשמש את התחנה למדידת זרימת המים בנחל. מה מודדים? מודדים את הספיקה של הנחל, דהיינו כמה ליטרים עוברים בשניה אחת בנחל. אל תנסו למדוד לבד...
השביל ממשיך ועובר בין עצי החורש הכוללים אורנים וערבה שעליהם מטפסים קיסוסית וקיסוס תרבותי שניצל את ההזדמנות ונמלט מגני הקיבוצים הסמוכים כדי להתנחל כאן...

בהמשך נגיע לעץ תות גדול וזקן. מיד אחריו נראה מימין סבך של קנים עם חורים שדרכם אפשר ללכת ממש צמוד למי הנחל ואפילו לדשדש ולחצותם מדי פעם. פה אפשר לדבר על כך שאין כזה דבר קנה סוף אלא הם שני צמחים נפרדים, ונאפשר ל"גיבורים" שבינינו לעבור בסבך כמה מטרים עד לקראת מבנה אמת המים לתחנת הקמח. אלו שלא ילכו בסבך יוכלו להמשיך בשביל ולהיכנס לשתי מערות שמשמאל לדרך המשמשות את בעלי החיים כמקומות מסתור כשהגשם יורד (לא לפחד ולא להיבהל מהריח). חדי העיין שביניכם יבחינו בנטיפים קטנים המצויים במערות.
השביל מגיע לנקודת פיצול, שבה נפנה ימינה ונחצה על גשר למערה גדולה ושחורה נוספת. לאלו שלא עם כסאות גלגלים ו/או עם עגלות ניתן להמשיך עוד 50 מטר במורד הנחל למפלון הנשפך לבריכה יפה שעומקה כמטר הסמוכה לעץ תאנה. כך או כך נשוב לגשר ונחצה תוך שאנו רואים את שרידי תחנת הקמח שהייתה במקום והופעלה על ידי אנרגיית מים.

נעלה בשביל, נחצה בזהירות את דרך הרכבים וניכנס דרך שער בגדר לעין חשרת (מעיין אמי). זהו מעיין הנובע מתוך ניקבות אל ברכה החצובה במשטח סלע לבן. המעיין נחצב ככל הנראה במאות הראשונה–שנייה לספירה, דהיינו התקופה הרומית. המים זורמים לבריכת אגירה וממנה מובלים לבריכה נוספת. זהו המקום לאתגר קטן – שילחו את הילדים לאתר על משטחי הסלע 3-2 לוחות משחק "מנקלה" (הסבר בהמשך) ששימש את רועי הצאן בתקופות הקדומות שהגיעו למקום עם עדריהם.

מכאן השביל חוזר במקביל לדרך הרכבים המעפילה לחניון החרובים באופן רציף. חזרנו לרכבים , אפשר לעשות פיקניק ואפשר גם להמשיך לאתרים נוספים באזור.
אחת המערות בנחל השופט. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל

מנקלה

משחק חשיבה עתיק לזוג שחקנים מגיל 6 ומעלה. המשחק הומצא לפני 3,500 שנה במצרים, ומקורו במילה הערבית ל"להעביר", שכן בכל תור שחקן מעביר חרוזים מאחת מששת הגומות לגומות האחרות לפי הסדר. השחקן שצבר בגומה "שלו" את מספר החרוזים הרב ביותר – מנצח.

המשחק מכיל לוח בו קופה ושש גומות לכל משתתף. בתחילת המשחק בכל גומה 6 חרוזים (לצעירים, ניתן להתחיל את המשחק כאשר יש 4 חרוזים בכל גומה). מטרת המשחק, לאסוף מספר רב יותר של חרוזים בקופה שלך. למשחק שני חוקים פשוטים, התכנון והחשיבה תלויים במשתתף.

כללי המשחק – יש לפזר את החרוזים, שהיו בגומה ממנה בחר השחקן לקחת, בגומות כנגד כיוון השעון, חרוז אחד בכל גומה עד לסיומן. חרוז אחרון בקופה שלך – יש לך תור נוסף. חרוז אחרון בגומה ריקה בצד השחקן המשחק – זכייה בכל חרוזי היריב הנמצאים בגומה ממול אשר עוברים לקופת השחקן המשחק. המשחק מסתיים כאשר כל החרוזים של צד כלשהו נמצאים בקופות. מנצח השחקן שבקופתו , הנמצאת בצד שלו, מס' החרוזים הגדול יותר.

יער הזורע

היכן נעצור לפיקניק? יער הזורע שבו אנו מטיילים משתרע על שטח של כ-4,000 דונם, והוא חלק מפארק רמות מנשה ששטחו הוא כ- 84,000 דונם. בראשית דרכו של היער, נטעה קק"ל עצים מחטניים כמו עץ האורן שהוא "חלוץ" הצומח במהירות ומאפשר ליער סביבו להתפתח. החל משנות השמונים הוסיפה קק"ל נטיעת עצים רחבי עלים מסוגים שונים.

יער הזורע בפרט ויערות מנשה בכלל משמשים לטיול ולנופש ודרכים רבות ומגוונות חוצות את היער. ממש גן עדן למטיילים ובמיוחד לרוכבי האופניים. בסביבה מספר חניוני נופש כמו הר גחר, החניון המרכזי של יער הזורע וכן חניונים כמו חניון המ"מים וחניון גלעד. קק"ל התקינה במקום שולחנות, ציוד פיקניק, מתקני שעשועים לפעילות, מקורות למי שתייה ועוד.
"חומות ירוקות" של צמחייה לאורך דרך נוף רמת מנשה. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל

חוות עמק השלום

סיפורו של עמק השלום מתחיל בשנת 1936. שני שומרים צעירים שהוצבו במקום, יואש זולר ויצחק קליצ'בסקי, נרצחו על ידי ערבים. תושבי האזור בתגובה החליטו להקים על שמם יישוב שינציחם ולכן נקרא "רמת השניים". בסמוך ליישוב ניטעו שני עצי ברוש וכן ניתן לשני מעיינות בסביבה שמות – עיו יואש ועין יצחק. רמת השניים לא החזיקה מעמד ונעזבה אחרי זמן מה. הבאים היום יוכלו לראות את השלט המותקן במקום שבו נפלו – ליד מתקן השאיבה של נחל השופט הסמוך לחוות השלום.

בעמק זה, הנקרא היום עמק השלום התגוררו מתחילת שנות השישים שני גרמנים שמקורם בכת "אוהבי ישראל". ד"ר אוסקר אדר שהיה טייס בח"א הגרמני ואדם נוסף בשם אדריאן. השניים רכשו את השטחים בעמק והקימו חווה חקלאית. בשונה מאחרים הם הציבו במקום שלט עליו נכתב "הכניסה מותרת". הם הזמינו את מטיילים והעוברים במקום להיכנס, להיפגש, לאכול ואף לקטוף פירות.
עמק השלום. צילום: אייל ברטוב
במחצית השנייה של שנות השישים הצטרף אליהם הרמן בצנר, חוקר תנ"ך ממוצא אוסטרי, שהיה מכת "ידידי אנוש". זו כת שהאמינה ש... סוף העולם אמור היה להגיע לקראת סוף המאה הקודמת דהיינו לקראת המילניום, והיות ועמק השלום קרוב למגידו ("ארמגדון" ע"פ האמונה הנוצרית) נראה להרמן בצנר המקום כמיטבי על מנת לפגוש את מלחמת גוג ומגוג הצפויה.
במהלך השנים אדריאן עזב את המקום. בשלהי שנות השישים החליט ד"ר אדר להתגייר, עזב את עמק השלום ועבר לירושלים. הרמן בצנר נותר בדד אך המשיך לתפעל את החווה, תוך שהוא זוכה מעת לעת לעזרת צעירים, שרובם היו מגרמניה. בראשית שנות ה-70 הצטרף לחווה ולהרמן צ'כי בשם יוזף שמיט שקרא לעצמו יוסף אלישע, ובצוותא המשיכו לארח ולקבל את פני המבקרים. לעת זיקנתם החליטו לתרום את החווה למועצה האזורית מגידו והביעו את רצונם כי המקום יועבר לידי מסגרת שתפעל לתרומה לעם ישראל ואשר ותשמור על הצביון החקלאי והאקולוגי של המקום. ומה קורה כאן היום? את השטח קיבלה עמותת "לטם" (ראשי תיבות של "לימודי טבע משולבים"), שמאפשרת לאוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים ליטול חלק בהתנסות ובחוויה של היציאה לטבע. אפשר לבקר בחווה ולהתרשם מהפעילות במקום שנועדה לאפשר לאוכלוסיות מוגבלות להכיר, ללמוד, לחוות, לגעת ולהריח את כל העולם הקסום של המתקנים החקלאיים של פעם, שנותרו בשימוש עד לא מזמן!

מקורות