בשדה בוקר שבנגב מתקיים טקס לציון עליית הקיבוץ על הקרקע
בשנת 1951 התקבצו יחד 13 חברים שהקימו אגודה שיתופית וזכו לתמיכת הסוכנות ומשרד החקלאות. מטרתם הייתה להקים בנגב חווה, לפתח את האזור וליישב אותו. מקום ההתיישבות נבחר לפי אפשרויות התחבורה, שטחי המרעה והקִרבה לבאר מים. השם "שדה בוקר" נבחר על סמך השמות העבריים שהופיעו במפות החדשות שיצאו אז לאור.
בימים הראשונים לקיבוץ גרו חברי הקבוצה באוהלים ובפחונים ובנו את הצריפים הראשונים וסוללות לעצירת מי שיטפונות. את המים הביאו מבאר בירוחם. בשנה הראשונה להתיישבות נהרגו שניים מחברי הקיבוץ על ידי בדואים ומחבלים. מצב הביטחון הרעוע הביא להחלטה שצריך להגדיל את מספר תושבי המקום, ובעקבות כך הצטרפה ליישוב מחלקה גדולה של הנח"ל.
בחודש מאי 1953 ביקר ראש הממשלה דוד בן גוריון באתר סלילת הדרך באזור מכתש רמון. בדרכו ראה כמה צריפים ואוהלים, נכנס לראות את היישוב והתרשם עמוקות, ובהמשך ביקש להצטרף לקבוצה. בקשתו נענתה בחיוב ובדצמבר של אותה שנה הגיעו פולה ודוד בן־גוריון לשדה בוקר.
אחוזת הקבר של ראש הממשלה הראשון שוכנת בקיבוץ שהפך לסמל לחלוציות ולציונות. עם מותה של פולה נוסדה אחוזת הקבר של בני הזוג סמוך לקיבוץ באתר המשקיף על נחל צין.
סיפורו המלא של הקמת הקיבוץ באתר שדה בוקר.