זהירות חומר דליק – האם שריפות חוזרות משנות את חברות הצומח בטווח הארוך?

דן מלקינסון1, לאה ויטנברג2, עדו לבנה3 , עפר בארי, רונאל ברזילי, מיכל מילגלטר, נועה אבי אסף

1 בית הספר למדעי הסביבה, ומכון שמיר למחקר, אוניברסיטת חיפה
2 בית הספר למדעי הסביבה, אוניברסיטת חיפה
3 המארג

מרביתן המכריע של השריפות בארץ, למעלה מ 99%, נגרמות כתוצאה מפעילות אנושית. בהתאם לכך, הפיזור של השריפות איננו אקראי, ונוטה להיות צבור במרחב. פועל נגזר מכך, הוא שקיימים אזורים פתוחים אשר נשרפים מספר פעמים, בפרקי זמן מצומצמים יחסית. לשריפות נשנות אלו עשויה להיות השפעה על מבנה חברת הצומח, וזאת כתלות במבנה החברה. הרצאה זו סוקרת את התמורות במבנה חברות הצומח, באזורים שונים בצפון הארץ.

כך לדוגמה, מניתוחים שערכנו עולה כי החל מ 1989 נשרפו בכרמל למעלה מ 4,000 דונם לפחות פעמיים, המהווים כ 11.5% מסך ~ 35,000 דונם שנשרפו בשריפות הגדולות (מעל 1,500 דונם). שטח זה כמעט כפול משטחה של שריפת 1989 שהתרחשה בכרמל. מהמחקרים שביצענו עולה כי באזורים שנשרפו פעמיים ויותר בתקופה קצרה, שיקום חברת הצומח שונה באופן משמעותי, בהשוואה לאזורים שנשרפו פעם אחת. באזורים אלו מופע העשבוניים שולט למשך תקופה ארוכה יותר.

מנגד, בבתות העשבוניות שבגולן, לשריפות הנשנות השפעה שולית, עד כדי זניחה, על מבנה חברת הצומח. מניטורים שביצענו עולה כי עושר המינים, וכן ביומסת הצומח, אינם משתנים באופן מובהק, כאשר משווים מרחבים שנשרפו פעם אחת, שלוש, או שבע פעמים, בתקופה של שבע שנים.

ניתוח נתוני NDVI, הזמינים מהדמאות לוויין, משקפים תמונה דומה. מכאן עולה כי התגובה לשריפות חוזרות הינה דיפרנציאלית, ותלויה באופי חברת הצומח, טרם התרחשות השריפות.