יהושע חנקין – גואל האדמות

יהושע חנקין ואשתו

הוא אמנם נראה כגיבור אדמות עממי, אך יהושע חנקין, שהסתובב על סוסו בכל רחבי הארץ, עסק בקניית אדמות לצורך הפיכתן ליישובים יהודיים. כך קמו חדרה, רחובות ויישובים בעמק יזרעאל ובעמק חפר

רוכב זקוף על סוסו, זקנו יורד על חזהו, שערות ראשו ארוכות וגולשות על צווארו – כך היה מסתובב יהושע חנקין, מן הדמויות המופלאות של הארץ בימי ההתיישבות הראשונים, ברחבי הארץ.
למרות דימוי "המערב הפרוע" ולמרות הדמיון לגיבור אגדות עממי, חנקין לא החזיק אקדח בידו או הדהיר עדרי בקר, אלא נשא עימו תעודות רישום של קרקע, קושאנים, בתורכית, ושקים (כך לפי האגדות) ובהם מטבעות כסף כדי לקנות את האדמות להתיישבות היהודים.
הוא לא פחד מאיש, ורכוב על סוסו היה מגיע לפינות רחוקות ונידחות, מדבר ערבית היטב, מכיר את מנהגי הערבים ואת דרכי המו"מ של המזרח. בעל אורך רוח רב היה, שכן אין דבר ארוך וקשה ומסובך המחייב לעתים שנים של מו"מ כמו רכישת אדמה באותם הימים. חנקין היה רב אמן במלאכה זו, רכש ידידים ומעריצים בין השכנים שכיבדוהו מאוד, ובמשך שנות פעילותו הרבות קנה מאות אלפי דונמים של אדמה בכל פינות הארץ, שעליהם קמה התיישבות גדולה.

יהושע חנקין

קניית אדמות והקמת יישובים יהודיים

יהושע חנקין נולד בקרמנצ'וג, אוקראינה, ב-26.12.1864. בילדותו למד ב"חדר", ואחר כך בבית ספר רוסי ובגימנסיה רוסית.

בגיל 17, בימי ראשית העלייה הראשונה, עלה חנקין לארץ עם הוריו, שהיו חוכרי אחוזה באוקראינה. הם התיישבו בראשון לציון, והיו בין מייסדיה, אך הסתכסכו עם פקידי הברון רוטשילד, שביקשו שלטון יחיד במושבה. ב-1887 הצטרפו לחברי "חובבי ציון" ועברו לגדרה, מושבת הביל"ויים.

חנקין נשא לאישה את אולגה בלקינד, בת למשפחת ביל"ויים, שהייתה מיילדת ועזרה לו ברכישת האדמות. בשנת 1890 הגיע לידי הסכם עם אחד מעשירי יפו על רכישת 10,000 דונם בשפלה. הוא נתן דמי קדימה מכספי אביו ויצא לחפש אחר קונים יהודים. בוורשה התארגנה אז קבוצה של בעלי הון שרצו להקים יישוב בארץ. הם הקימו אגודה בשם "מנוחה ונחלה" וקנו מחנקין את האדמה שעליה הוקמה המושבה רחובות.

כך קנה חנקין אדמות ביצה בלב השרון, שעליהן קמה המושבה חדרה. חנקין עסק מעתה ברכישת אדמה בלבד, והוא המשיך בחיפוש אחרי אדמות גם אחרי שנכשל כמה פעמים והפסיד כספים רבים. באותם ימים, כשלא נותר לו כסף, חייתה המשפחה משכרה של אשתו המיילדת.

חנקין עבר בכל רחבי הארץ, נפגש עם שייחים, מתווכים וסרסורים, שמו יצא למרחוק ושליחים רבים באו אליו ממקומות קרובים ורחוקים והציעו אדמה למכירה. מדי פעם חלף בעמק יזרעאל והאדמה רחבת הידיים משכה את לבו. ביצות רבות השתרעו בה ובשוליה נמצאו כפרים מעטים, שתושביהם היו אריסים של משפחת סורסיק העשירה מביירות, בעלת הקרקעות, וחיו בדלות מן היבולים שגידלו בעמק.

יהושע חנקין

יישוב עמק יזרעאל – מחלום למציאות

חנקין חזה את האפשרויות הגדולות הגנוזות בעמק יזרעאל, שהיה אז מיושב במידה מועטה והביצות שהתפשטו בו הפיצו מחלות רבות. הוא פנה למשפחת סורסיק בביירות, אסף כספים מאנשים שונים והוסיף כספים משלו, ונתן דמי קדימה לרכישת חלק מהקרקעות. אולם, הוא לא הצליח להשלים את הכספים שהיו דרושים כדי לרכוש את העמק ולאפשר התיישבות של אלפי יהודים, והאדמות נשארו בידי בני משפחת סורסיק.
חנקין לא התייאש, ולא שכח את העמק. כשפגש את איש החזון והמעשה ארתור רופין, מנהל המשרד הארצישראלי, הצטרף לחברת "הכשרת היישוב", שקשורה הייתה למשרד ועסקה בקניית קרקעות. חנקין רכש אדמה עבור קרן קימת לישראל, ובין השאר קנה חלקת אדמה בעמק יזרעאל, שעליה קם היישוב מרחביה.
חנקין רצה לקנות אדמות נוספות בעמק, אבל אז פרצה מלחמת העולם הראשונה והתורכים גירשו אותו מהארץ. כשחזר, עם סיום המלחמה, פנה שוב אל משפחת סורסיק, ויום אחד – שלושים שנה אחרי ניסיונו הראשון לקנות את אדמות העמק – בא אל אנשי קרן קימת והודיע שיש אפשרות לקנות 50 אלף דונמים, פי שניים משטח האדמה שהיה בידי הקרן עד אז. היה זה בשנת 1920.
בעזרת שלושת הממונים על פעולות הקרן הקימת בארץ – ארתור רופין, עקיבא אטינגר ומנחם אושיסקין – קיבל חנקין את הכספים הדרושים וחתם על ההצעה. כעבור שנה, ב-1921, קמו על אדמת העמק שלושת היישובים הראשונים – נהלל, המושב הראשון, עין חרוד ותל יוסף – הקיבוצים הראשונים.
במהלך שנות ה-20 רכש חנקין, בעזרת ציוני קנדה, את אדמות עמק חפר. ב-1932 נתמנה למנהל חברת "הכשרת היישוב" ומטעמה המשיך לרכוש קרקעות. ב-20 שנותיו האחרונות רכש כ-600,000 דונם. חנקין נפטר ב-11 בנובמבר 1945 ונקבר במערת הקבר שחצב לו ולאשתו בהר הגלבוע, מעל מעיין חרוד.


מקורות: "יום אחד ו-90 שנה", מאת שלמה שבא
הקמת מרחביה בשנת 1910. צילום: ארכיון קק"ל