ב-26 בנובמבר 2025 התקיים במרכז המבקרים של אגמון החולה "כנס מחקרי קק"ל: שיקום, ניטור וניהול יערות, שטחים פתוחים ובתי גידול לחים". ואם לסכם את היום הגדוש הזה במשפט אחד, הרי שמדובר באוסף מרשים של תובנות ממחקרים ליישום בשטח – יחד עם מבט לעתיד.
באופן זה, היבט מעניין בכנס היה השילוב בין הרצאות גדושות ברקע תיאורטי, לבין דוגמאות חיות מן השטח.
צילום: ענת חרמוני, קק"ל
גשר בין מדע לשטח
"בשנים מאתגרות במיוחד לישראל ולטבע בישראל, חשוב להתמקד בריפוי ובשיקום", אומר ד"ר דורון מרקל, המדען הראשי של קק"ל. "הכנס הוא מסע של מחקר ושל תקווה. אגמון החולה הוא דוגמה חיה למפגש בין עולמות הטבע, החקלאות והמחקר. אלפי ציפורים נודדות עוצרות כאן מדי שנה ובתי הגידול הלחים מהווים בית למגוון ביולוגי עשיר. וזה גם המקום שבו נבנה הגשר בין מדע לשטח. כאן חוקרים ידע מדעי לא רק כדי להבין את המערכות האקולוגיות, אלא גם כדי לבסס פתרונות מבוססי מחקר בשטח ולקדם מדיניות סביבתית אחראית".
מרקל מוסיף עוד כי בשנים האחרונות הרחיבה קק"ל את ההשקעה במוסדות מחקר ומרכזי ידע שפועלים בשיתוף עם האקדמיה. כל זאת, במטרה לקדם בדיוק את האג'נדה הזאת - לשקם את המערכות האקולוגיות ולשמר את בתי הגידול הלחים. רק לשם הדוגמה - 80 מחקרים נערכים בו זמנית תחת ניצוחם של אגף הייעור ויחידת המדען הראשי בקק"ל.
כמובן, גם מקומו של משבר האקלים לא נפקד מהכנס, וכפי שציין זאת מרקל, "2024 היתה השנה החמה ביותר בהיסטוריה, וההשפעות הן ברורות - מגלי חום ושריפות ועד בצורות ושיטפונות. עלינו לחשוב, כאנושות, איך אנחנו מגבירים את הפוטוסינתזה ובולמים מעט את החימצון, שרובו נובע משריפות דלקים פוסיליים".
צילום: ענת חרמוני, קק"ל
תובנות נבחרות: אז מה היה לנו?
קצרה היריעה מלהעניק כאן במה מקיפה ליום מלא וגדוש בתוכן מחקרי ויישומי. בין ההרצאות והתובנות בכנס ניתן למנות למשל את "זהירות חומר דליק – האם שריפות חוזרות משנות את חברות הצומח בטווח הארוך?" (פרופ' דן מלקינסון ממכון שמיר למחקר באוניברסיטת חיפה).
מלקינסון סיפר כי מרביתן המכריע של השריפות בארץ, למעלה מ 99%, נגרמות כתוצאה מפעילות אנושית. בהתאם לכך, הפיזור של השריפות איננו אקראי, ונוטה להיות צבור במרחב. פועל נגזר מכך, הוא שקיימים אזורים פתוחים אשר נשרפים מספר פעמים, בפרקי זמן מצומצמים יחסית. לשריפות נשנות אלו עשויה להיות השפעה על מבנה חברת הצומח, וזאת כתלות במבנה החברה. הרצאתו סקרה את התמורות במבנה חברות הצומח, באזורים שונים בצפון הארץ.
הרצאה נוספת היתה "חשיבות שיקום הצומח בגדות הנחל: תובנות וחידושים מנחל הקישון" (ד"ר דידי קפלן). המחקר, שנערך במסגרת קול קורא של יחידת המדען הראשי בקק"ל, מביא אל קדמת הבמה את האפשרות לברא בהצלחה צמחים פולשים ומתפרצים בגדות נחל הקישון.
הטיפול במינים אלו הוא מהלך חשוב וראשוני לשיקום בית גידול זה ולתפקודו כנחל חי, המשמש גם כמסדרון אקולוגי. "המחקר מהווה דרך להראות שהדבר אפשרי", ציין החוקר הראשי, ד"ר דידי קפלן.
הרצאה אחרת היתה "חינוך סביבתי בין דורי לעידוד אקטיביזם בנושא שינוי אקלים" (פרופ' אדיב גל), שהתבססה על מחקר דו־שנתי שבחן תוכנית חינוכית לקידום אקטיביזם סביבתי בבתי ספר ולחיזוק תחושת המסוגלות להוביל שינוי התנהגותי לצמצום שינוי האקלים. התוכנית, שפותחה בסמינר הקיבוצים, יושמה ב־12 בתי ספר ובמעורבות של כ־1,400 תלמידים ו־260 הורים. המחקר מצא עלייה מובהקת בתחושת המסוגלות, בידע המושגי והקשרי ובעמדות חיוביות כלפי שינוי האקלים.
בהרצאה "מערכת מיפוי דינאמית לזיהוי וכימות שינויים ארוכי טווח בתפוצת עופות בישראל" (ד"ר אייל שוחט), הוצגה העובדה כי שינויי אקלים ותהליכי פיתוח מואצים בישראל במהלך שלושת העשורים האחרונים גרמו לשינויים דרמטיים בתפוצה ובשפע של מיני עופות.
במסגרת מחקר שנערך בחסות יחידת המדען הראשי בקק"ל, פותחה פלטפורמה אינטרנטית ייחודית וראשונה מסוגה, שנועדה למיפוי שינויים ארוכי תפוצה בתפוצת עופות בישראל. "למערכת יש פוטנציאל להיות כלי משמעותי ופורץ דרך בשמירת טבע", ציינו החוקרים.
בהרצאה "בקרה על רעייה בסביבת נחלים ככלי לשימור ערכי טבע ונוף" (ד"ר גיא דוברת, מנהל המחקר החקלאי, מכון וולקני), סיפר דוברת כי רעייה היא כלי מרכזי לניהול שטחים פתוחים בישראל, אך עם זאת - מקורות מים רגישים לרעיית בקר אינטנסיבית. מחד, רעייה עשויה לגרום להפרעה של אזור הגדה ולהשפעות ישירות ועקיפות על הצומח והחי, ומאידך, ללא רעייה מתכסים בדרך כלל מקורות מים בצמחיה צפופה, אחידה ודליקה. מסיבה זו, בקרת רעייה בסביבת מקורות מים יכולה לשמש ככלי ממשקי לפתרון מורכבות זאת.
ההרצאה "טיפול בצמחים פולשים: מה קודם למה? מודל ויישום דינמי ביערות קק"ל" (ד"ר עודד כהן, מכון שמיר למחקר אוניברסיטת חיפה) עסקה בתחום המתהווה ללא הרף בישראל ובעולם: הממשק והניהול של צמחים פולשים. זאת לאור העובדה שמרבית מיזמי השיקום בעקבות פלישות ביולוגיות בישראל החלו רק בשני העשורים האחרונים.
אחד האתגרים המרכזיים בתחום זה הוא קביעת סדרי עדיפויות לניהול ולטיפול, כלומר, "מה קודם למה"? באילו מינים להתמקד תחילה, ובאילו אזורים להציב את עיקר המשאבים והמאמצים לממשק. פיתוח המודל והתאמתו לשימוש בשטח נעשו בשיתוף יערנים, מהנדסי יער ואנשי אגף הייעור, ולאחר מכן יושמו במסגרת פיילוטים ביערות שונים בארץ, לבחינת יתרונותיו ומגבלותיו.
צילום: ענת חרמוני, קק"ל
"להרגיש את הבוץ מתחת לציפורניים"
נושאים נוספים בכנס כללו, בין השאר, ניטור לאחר איקלום של מיני דורסים שונים במרכז האיקלום קק"ל-תל חי באגמון החולה (ד"ר עמנואל לוריא), הרחקת עגורים משטחי חקלאות בעמק החולה באמצעות מערכת לייזר חדשנית (ירון צ'רקה, יחידת המדען הראשי, קק"ל), זיהוי של חלקות יער בעקת יובש בעזרת כלים של חישה מרחוק (ד"ר תמיר קליין, מכון ויצמן למדע), תרומת הייעור ללכידת פחמן בקרקע ובנוף לאורך מפל המשקעים בישראל (פרופ' ז'וזה גרינצוויג, הפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה, האוניברסיטה העברית בירושלים), חינוך סביבתי בין דורי לעידוד אקטיביזם בנושא שינוי אקלים (פרופ' אדיב גל, מכללת סמינר הקיבוצים) ועוד.
כך או אחרת, את אותו "גשר" בין מדע לשטח היטיב לתאר בכנס פרופ' דן מלקינסון ממכון שמיר למחקר באוניברסיטת חיפה, שהציע לעמיתיו: "אל תוותרו על להרגיש את הבוץ מתחת לציפורניים".
לחצו כאן לתוכנית הכנס המלאה ולתקצירי המחקרים