אלה

"בסוף שבוע התארחנו בצל האלה. לקח לנו קצת זמן למצוא את המקום המתאים, עד שהגענו לעץ, או יותר נכון עד שהעצה קראה לנו. נוף קסום של כנרת כחולה עטופה בירוק. זאת התפאורה שהאלה הארצישראלית היפה הזאת מתעטרת בה.

התמקמנו ליד העצה וכבר כשהתחלתי לנקות את השטח מצאתי את הנוצה הראשונה שלי - כתומה לבנה עם נקודות אדומות. כמו ברכת שלום ששלחה לעברי העצה (בשלב זה לא ידעתי עדיין שהיא אכן עצה וגם לא זיהיתי את סוג העץ). בהמשך מצאתי נוצה נוספת ממתינה לי על הגזע, בהצטלבות הענפים.

לילה קסום חגגנו לאור הלבנה ובחברת האלה, לילה שבמהלכו ממש רציתי להכיר את העצה לעומק, ובכל פעם ששאלתי אותה מה היא, עלתה בי התשובה ״אלה״. אחרי בדיקה בגוגל הבנתי שאכן זאת אלה ארצישראלית מרהיבה. התגובה שלה ריגשה אותי מאוד. אילו קסמים מתאפשרים כשמבקשים מעצות לדבר.

תודה אלה קסומה! מבטיחה לבוא לבקר שוב".

אלה ארצישראלית. צילום: ריבקי לוטם רוזנטל

"יש לי ילדה מהממת בשם אלה (בת 19, לא ילדונת, חיילת בתפקיד משמעותי). אז מה הסיפור בעצם?

אמא שלי רצתה לקרוא לי מיכל. באה איזה דודה מהשואה ואמרה לאמא שלי אם את רוצה לכבד את אבא, תקראי לילדה על שם לאה אחותו, שהיטלר רצח (זה היה המינוח). אמי התחילה לבכות ואמרה שלא תקרא לביתה בשם אישה שעיניה טרוטות. באה אחותה, דודה שלי, והציעה את השם ליאת. אמי אמרה שאני לא של כולם. הציעה אלה - אמי פחדה שיקראו לי אלה במילעל ולא במילרע. יצא אילת.

הסיפור ליווה אותי כל חיי והחלטתי שלבתי יקראו אלה. לימים נישאתי לבעלי, שגם הוא רצה ילדה אלה. אז נולדו לנו ארז, רתם בן ולקינוח אלה חכמה, חסונה ויפה".

שמי כשם העץ הלאומי הבא של ישראל, הלוא הוא האלה. עוד כשהייתי פרי בבטן, החלום של הוריי היה שאני ואחותי הבכורה, מעיין, נהיה הכי קרובות שאפשר. כדי לנסות ולקרב, בחרו בשם המתבקש, אלה, שכן ידוע שהאלה צומחת ליד המעיין. ובאמת, צמחנו יחד ואנו קשורות זו בזו. סלוגן מושלם: אין שאלה ש-אלה.

בחרנו את עץ האלה, כשם בתנו הבכורה, שנולדה ביום נישואינו הראשון. כבר מילדותי אהבתי את השם אלה וידעתי בתוך תוכי שכך אקרא לבתי, וכך היה. אלה שלנו, כמו העץ, עומדת איתנה אל מול רוחות השינויים ודברים שעברה במציאות חייה. אלה באופייה "מצלה" על אחרים בדאגה, חמלה והרבה אהבה.