חינוך סביבתי בין דורי לעידוד אקטיביזם בנושא שינוי אקלים

פרופ' אדיב גל, מכללת סמינר הקיבוצים.

הדוח מסכם מחקר דו־שנתי שבחן תכנית חינוכית לקידום אקטיביזם סביבתי בבתי־ספר ולחיזוק תחושת המסוגלות להוביל שינוי התנהגותי לצמצום שינוי האקלים. התכנית, שפותחה בסמינר הקיבוצים, יושמה ב־12 בתי־ספר ובמעורבות של כ־1,400 תלמידים ו־260 הורים. ההערכה שילבה שיטות כמותיות ואיכותניות (Mix Methods). החלק הכמותי כלל שאלוני Pre/Post לתלמידים ושאלון Post להורים, שנבנו סביב שבעה אשכולות: מסוגלות, ידע מושגי, ידע קשרי, הבנת מושגים סביבתיים, סקרנות, אתגרי למידה וכלים לעתיד.

נמצאה עלייה מובהקת בתחושת המסוגלות, בידע המושגי והקשרי ובעמדות חיוביות כלפי שינוי האקלים, אך לא בסקרנות ובכלים המעשיים. ניתוחי מגדר הראו שבנים החלו בציונים גבוהים יותר, אך הפערים צומצמו בסוף השנה, ובנות הובילו ב“כלים לפעולה סביבתית”. מפת הקשרים הצביעה על מתאמים גבוהים בין מסוגלות לסקרנות (r≈.64), ידע מושגי (r≈.61) וידע קשרי(r≈.61) . מודל SEM אישש את הקשרים: ידע מושגי מזין ידע קשרי (β≈.71) סקרנות מניעה כלים ומסוגלות, ועמדות מחזקות את שני אלו.

הרכיב האיכותני חשף ארבע תמות מרכזיות: שיתופיות בין־דורית, יצירתיות חווייתית, גמישות בהוראה ותקווה כדלק רגשי. ההורים תיארו את המסוגלות של ילדיהם כתוצר של שילוב בין ידע מושגי, סקרנות ועמדות חיוביות, והצביעו על הידע המושגי כבסיס לחיבור בין רעיונות תאורטיים לפעולה.

המסקנות ממליצות על חמישה נדבכים בתכנית: חוויות חקר ושטח, אריגת ידע לרשת קשרים, מודולים תיאורטיים קצרים, עיצוב עמדות קהילתיות ותמיכות פדגוגיות. מומלץ להאריך את התכנית לשנה מלאה, לשלב נקודות שיא סביבתיות, לבנות קהילות למידה למורים ולהורים, ולהטמיע תיק עבודות דיגיטלי להערכה רציפה. בכך ניתן למדוד התקדמות, לצמצם פערים מגדריים ולחזק תחושת מסוגלות אישית וקהילתית.