תרומת הייעור ללכידת פחמן בקרקע ובנוף לאורך מפל המשקעים בישראל

ז'וזה גרינצוויג ואיתי הרמן
הפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה, האוניברסיטה העברית בירושלים, רחובות

פוטנציאל לכידת הפחמן באזורים יובשניים הינו גבוה, במיוחד באותם אזורים בהם ניתן לנטוע יערות או לשקם צומח מעוצה טבעי. אולם לא ברור איך האקלים, ובמיוחד כמות המשקעים, משפיע על לכידת הפחמן על ידי ייעור בהשוואה לשטח טבעי. המחקר הנוכחי בחן את תרומת היער הנטוע ללכידת פחמן בישראל ואת השפעת גורמים סביבתיים על מאגרי הפחמן ביערות נטועים ובשטחים טבעיים שאינם נטועים. לביצוע המחקר נבחרו 19 אתרים ב- 16 יערות, מבוסס על מערך חלקות ה  LTM- (ניטור ארוך טווח) של קק"ל עם עצי אורן ירושלים שניטעו לפחות 50 שנה קודם לכן. האתרים נבחרו לאורך מפל המשקעים בישראל, בטווח של כ- 250-900 מ"מ לשנה. לכל חלקת אורן הותאמה חלקה טבעית שלא עברה נטיעה.

ממצאי המחקר הראו כי מאגרי הפחמן בביומסה ובקרקע גדלו עם העלייה בכמות המשקעים. על פי חישובים שבוצעו באמצעות משוואות אלומטריות נמצא כי בחלקות הנטועות היו 67% יותר פחמן בביומסה המעוצה מעל הקרקע מאשר בחלקות הטבעיות. אך לא נמצא הבדל בין סוגי השטחים במאגרי הפחמן האורגני בקרקע עד לעומק של 0.5 מטר. להעדר ההבדל יש משמעות רבה כי רוב הפחמן האורגני מצוי בקרקע ולא בצומח שמעליה. בנוסף, לא נמצאו הבדלים במדדים ספקטרליים REIP) ו (NDVI-בין סוגי השטחים, ככל הנראה משום שהם מושפעים בעיקר מהעלווה ולא מחומרים מעוצים (גזעים וענפים) שמהווים תרומה משמעותית לביומסה במיוחד ביערות נטועים. בנוסף נמצא כי הפחתת החזר הקרינה הגלובלית לחלל על ידי פני השטח ביער לעומת השטח הטבעי (אפקט האלבדו) היה גבוה בדרום הארץ ופחת משמעותית עם העלייה במשקעים מדרום לצפון. אפקט האלבדו מנטרל במידה ניכרת את תרומת לכידת הפחמן  התקררות האקלים.

 העבודה הנוכחית יכולה לשמש בסיס לפיתוח שיטה יעילה להערכת מאגרי הפחמן בישראל על ידי שילוב בין קידוחי קרקע ממוקדים יחד עם גישות אלומטריות וספקטרליות לכימות פחמן על-קרקעי. אולם קיים צורך דחוף בפיתוח נוסחאות אלומטריות מותאמות למינים ולתנאים בארץ כדי לשפר את דיוק הערכת מאגרי הפחמן העל-קרקעיים ולאפשר את הכיול של מדדים ספקטרליים.