עניינים בוערים

רגע לפני שהגיע הגשם המיוחל, וליתר דיוק, כשבוע לפני, ישראל בערה. כוחות הכיבוי וההצלה באזור הצפון, המרכז, מודיעין וירושלים פעלו מסביב לשעון כדי להביא לסיומן של מאות שריפות חורש ויער, חלקן גדולות מאוד. בחיפה, בעקבות החמרה במצב, פונו אלפי תושבים מבתיהם, נפסקה תנועת הרכבות ובתי הספר וגני הילדים נסגרו. בעקבות האירועים, פתח מרכז השדה והיער נס הרים של קק"ל את שעריו למען משפחות ותושבים שפונו מבתיהם.

מטוסי כיבוי מהארץ ומהעולם השתתפו במאמצי הכיבוי במטרה לגבור על האש ברחבי הארץ. לצד לוחמי האש של כוחות הכבאות וההצלה, שהו בשטח כל הזמן הזה יערני קק"ל, שסייעו במוקדי האש בשטחים הפתוחים, ביערות ובחורשים. "אנחנו נלחמים להגן על הבית – על היערות והאתרים. שטחי יער שלמים התכלו. אנחנו נאבקים על כל חלקה", אמר ציון ביטון, מנהל יחידת הביצוע של קק"ל במרכז.

ישנן כמה סיבות לפריצת שריפות. במקומות רבים בעולם – כמו באירופה ובצפון אמריקה – שריפות יער עשויות להידלק באופן טבעי, כתוצאה מתנאי מזג אוויר קיצוניים, סופות ברקים או התפרצויות געשיות. בישראל, לעומת זאת, כמעט ולא מתקיימים תנאים טבעיים כאלה, ולכן מרבית השריפות הן מעשה ידי אדם. לא בכדי נהוג לומר כאן: "שריפות לא קורות – הן נגרמות".

אז מה גורם לשריפות יער בישראל? הגורמים מגוונים, ובראשם רשלנות של מטיילים שהדליקו מדורות או שיחקו באש באופן לא זהיר. גם אימונים של צה"ל בשטחי אש, שריפת גזם חקלאית שיצאה מכלל שליטה, או שריפת פסולת בלתי חוקית – כל אלו עלולים להוביל לשריפה. מקרים רבים נגרמים גם ממנגלים שהודלקו בשטחי יער או בקרבתם, ומכוח הרוח התפשטה מהם האש בקלות.

עם זאת, הגורם המרכזי והמדאיג ביותר הוא הצתות מכוונות. לעיתים קרובות מדובר בשריפות הפורצות במספר מוקדים בו-זמנית – סימן מובהק לכוונת זדון. המציתים בוחרים בדרך כלל ימים חמים עם רוחות חזקות, כדי להקשות על פעולות הכיבוי ולהגביר את נזקי האש. תנאי מזג האוויר – ובעיקר חום, יובש ורוחות – משפיעים מאוד על התפשטות האש, על היקף השריפה ועל עוצמת הנזקים. גם לתנאי השטח יש תפקיד חשוב: סוג הצמחייה, צפיפותה, כמות החומר היבש וכיוון הרוח – כל אלו קובעים את מידת הסכנה ואת היכולת להשתלט על הלהבות.

ההשפעה של השריפה על היער היא גדולה, ואף דרמטית - היא פוגעת בשלושה מרכיבים עיקרים של המערכת האקולוגית של היער: בקרקע, בצמחים ובבעלי החיים.

קרקע: השפעת השריפה על הקרקע תלויה בעוצמת השריפה והטמפרטורה של הקרקע במהלך השריפה. בטמפרטורות גבוהות נפגעות אוכלוסיות הפטריות והחיידקים שבקרקע. השכבות החיצוניות של סלעים, שעליהן חיים טחבים וחזזיות, מתפרקות ונהרסות. גם ההרכב הכימי של הקרקע משתנה: החומר האורגני נשרף והשכבה העליונה של הקרקע, העשירה במינרלים, מתפרקת. רמת המינרלים והחומר האורגני בקרקע עולה. אוכלוסיית הצומח נשרפת, וחלק מבעלי החיים מתים.

צמחייה: אחרי השריפה משתנים כל מאפייני היער, ומתחיל תהליך ארוך של שיקום. השינויים בהרכב הקרקע משפיעים באופן ישיר על הצומח בתקופה שלאחר השריפה. בשנה הראשונה משגשגים בעיקר מינים עשבוניים. חלק מהנביטה תהיה של מינים חדשים שלא צמחו ביער לפני השריפה, בינהם גם מינים פולשים שתנאי הקרקע החדשים מתאימים להם יותר. בשלב הבא, המינים הוותיקים יתחדשו: עצים ושיחים יתחדשו באופן וגטטיבי מבסיס הגזע (למשל: אלון, אלה, קטלב, אלת המסטיק) וצמחים אחרים יתחדשו מזרעים ששרדו בעומק הקרקע וינבטו בעקבות השריפה. בצמחים כאלה, כמו למשל קידה שעירה וסירה קוצנית, האש גורמת לעלייה בחדירות של קליפה הזרע למים ולגזים וממש מעודדת את הנביטה. בעצי אורן ירושלים, המותאמים להתמודדות עם שריפות, החום גורם לפתיחת האצטרובלים ולהפצת הזרעים למרחק של כמה מטרים.

בעלי החיים: היכולת של בעלי החיים לשרוד ביער המשתקם תלויה בפגיעה של השריפה במארג המזון. כך, בשלב הראשון יתמעט מספר הציפורים ביער בגלל המחסור בחרקים ובמקומות קינון, אבל עם התאוששות הצמחייה והקרקע, ישובו אל היער גם בעלי החיים.

כאשר פורצות שריפות, מפעילה קק"ל מערך כיבוי מתקדם הכולל צוותי כיבוי, תצפיתנים, מערכות קשר, קבוצות כוננות, כ-30 מגדלי תצפית ו-22 כבאיות מיוחדות, שמתאימות לנסיעה מהירה בתנאי שטח יעריים. כמו כן, קק"ל שותפה לניהול הקרן לכיבוי אש מהאוויר, המאפשרת תגבור מהיר של המאמצים מהשמיים.

בתחום שיקום היערות לאחר שריפה, בעבר נקטה קק"ל בגישה פעילה – כריתה וסילוק של עצים שרופים ונטיעה מיידית של שתילים חדשים. לעומת זאת, גישות אחרות קראו לאפשר ליער להשתקם באופן טבעי, מתוך ההבנה ש"היער השרוף אינו מת", וכי עם הזמן הוא יתחדש בעצמו, לעיתים לאורך עשרות שנים. כיום פועלת קק"ל על פי גישה משולבת, הדוגלת בהתערבות מינימלית והכרחית בלבד. לדוגמה, היערנים מציבים גזעים וגזם כמחסומים למניעת סחף קרקע, דואגים לפינוי מפגעים כמו עצים שנפלו או נשרפו, ומשקמים מתקנים שנפגעו. עיקר תהליך ההתחדשות מבוסס על כוחות הטבע.

כאשר אנו מטיילים או נופשים בחיק הטבע, חשוב לזכור את כללי הזהירות באש:

• אין להדליק אש ביער אלא במקומות המוסדרים המיועדים לכך.
  
• כאשר מדליקים אש, יש להתחשב בכיוון הרוח ובעוצמתה. אסור להבעיר אש כאשר נושבת רוח חזקה. אסור לשפוך דלק או חומרים דליקים אחרים על האש הבוערת, ואין לעזוב את המקום אלא לאחר כיבוי מוחלט של האש!
  
• לאחר כיבוי האש במים וכיסוי בעפר,יש להפוך את הרמץ ולוודא שלא נותרו שום גחלים או רמץ חם.
  
• אם התפשטה האש, יש לכבות ("לחנוק את האש") בעזרת מים וכיסוי עפר או שמיכות.
  
• אם האש יוצאת משליטה, יש להרחיק אנשים וכלי רכב מאזור הדליקה ולהתקשר מיד למכבי אש בטלפון 102.
  

צאו לטייל ביערות ובחורשים, אך היזהרו באש. זכרו: ליער יקחו עשרות שנים להשתקם. שמרו עליו!