עניינים בוערים

שריפות אינן קורות, הן נגרמות. כבאי קק"ל מכבה את האש. צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל
30 נובמבר 2016

שריפות אינן קורות, הן נגרמות. מדי שנה מתרחשות בישראל שריפות חורש ויער, מרביתן בחודשי הקיץ ובתחילת הסתיו, לעתים הן חמורות מאוד, כמו זו שאירעה בחודש נובמבר 2016. התוצאות הן: פגיעה בקרקע, בצמחייה ובבעלי החיים שהיער הוא משכנם. איך זה קורה, ואיך אפשר למנוע התפרצות של שריפות?

מאת: ענבר מעיין

רגע לפני שהגיע הגשם המיוחל, וליתר דיוק, כשבוע לפני, ישראל בערה. כוחות הכיבוי וההצלה באזור הצפון, המרכז, מודיעין וירושלים פעלו מסביב לשעון כדי להביא לסיומן של מאות שריפות חורש ויער, חלקן גדולות מאוד. בחיפה, בעקבות החמרה במצב, פונו אלפי תושבים מבתיהם, נפסקה תנועת הרכבות ובתי הספר וגני הילדים נסגרו. בעקבות האירועים, פתח מרכז השדה והיער נס הרים של קק"ל את שעריו למען משפחות ותושבים שפונו מבתיהם.

מטוסי כיבוי מהארץ ומהעולם השתתפו במאמצי הכיבוי במטרה לגבור על האש ברחבי הארץ. לצד לוחמי האש של כוחות הכבאות וההצלה, שהו בשטח כל הזמן הזה יערני קק"ל, שסייעו במוקדי האש בשטחים הפתוחים, ביערות ובחורשים. "אנחנו נלחמים להגן על הבית – על היערות והאתרים. שטחי יער שלמים התכלו. אנחנו נאבקים על כל חלקה", אמר ציון ביטון, מנהל יחידת הביצוע של קק"ל במרכז.

איך נגרמות שריפות?

ישנן כמה סיבות לפריצת שריפות – במקומות רבים בעולם, כמו למשל באירופה ובצפון אמריקה, שריפות יער עשויות להידלק באופן טבעי כתוצאה מתנאי מזג האוויר, כתוצאה מסופת ברקים קיצית או בעקבות התפרצות הר געש. בישראל, כפי שאתם מבינים, לא קיימים בדרך כלל תנאי מזג אוויר העלולים להצית אש, כך שכל השריפות בארץ הן מעשה ידי אדם. בישראל נהוג לומר: "שריפות לא קורות, הן נגרמות".

אז מה גורם לשריפות יער? הגורמים הם בדרך כלל מטיילים רשלנים שהציתו מדורה או שיחקו באש בחוסר זהירות, פעולות צה"ל בשטחי אימונים שגרמו להצתה או פעולות של חקלאים, כמו שריפות גזם, אשר עלולות לצאת מכלל שליטה ואף הצתות מכוונות.

לאחר ההצתה יש לתנאי מזג האוויר יש השפעה מכרעת על גודל השריפות. חום, יובש ורוחות משפיעים מאוד על מהירות ההתפשטות של האש, על גודל השטח הנשרף ועל היקף הנזקים. גם מגוון הצמחייה בשטח – סוג העצים, צפיפותם וכמות החומר היבש בשטח – משפיעים על היקף ועוצמת השריפה.

"שטחי יער שלמים התכלו. אנחנו נאבקים על כל חלקה". צילום: ציון ביטון, ארכיון הצילומים של קק"ל

כיצד משפיעה השריפה על היער?

ההשפעה של השריפה על היער היא גדולה, ואף דרמטית - היא פוגעת בשלושה מרכיבים עיקרים של המערכת האקולוגית של היער: בקרקע, בצמחים ובבעלי החיים.

קרקע: השפעת השריפה על הקרקע תלויה בעוצמת השריפה והטמפרטורה של הקרקע במהלך השריפה. בטמפרטורות גבוהות נפגעות אוכלוסיות הפטריות והחיידקים שבקרקע. השכבות החיצוניות של סלעים, שעליהן חיים טחבים וחזזיות, מתפרקות ונהרסות. גם ההרכב הכימי של הקרקע משתנה: החומר האורגני נשרף והשכבה העליונה של הקרקע, העשירה במינרלים, מתפרקת. רמת המינרלים והחומר האורגני בקרקע עולה. אוכלוסיית הצומח נשרפת, וחלק מבעלי החיים מתים.

צמחייה: אחרי השריפה משתנים כל מאפייני היער, ומתחיל תהליך ארוך של שיקום. השינויים בהרכב הקרקע משפיעים באופן ישיר על הצומח בתקופה שלאחר השריפה. בשנה הראשונה משגשגים בעיקר מינים עשבוניים. חלק מהנביטה תהיה של מינים חדשים שלא צמחו ביער לפני השריפה, בינהם גם מינים פולשים שתנאי הקרקע החדשים מתאימים להם יותר. בשלב הבא, המינים הוותיקים יתחדשו: עצים ושיחים יתחדשו באופן וגטטיבי מבסיס הגזע (למשל: אלון, אלה, קטלב, אלת המסטיק) וצמחים אחרים יתחדשו מזרעים ששרדו בעומק הקרקע וינבטו בעקבות השריפה. בצמחים כאלה, כמו למשל קידה שעירה וסירה קוצנית, האש גורמת לעלייה בחדירות של קליפה הזרע למים ולגזים וממש מעודדת את הנביטה. בעצי אורן ירושלים, המותאמים להתמודדות עם שריפות, החום גורם לפתיחת האצטרובלים ולהפצת הזרעים למרחק של כמה מטרים.

בעלי החיים: היכולת של בעלי החיים לשרוד ביער המשתקם תלויה בפגיעה של השריפה במארג המזון. כך, בשלב הראשון יתמעט מספר הציפורים ביער בגלל המחסור בחרקים ובמקומות קינון, אבל עם התאוששות הצמחייה והקרקע, ישובו אל היער גם בעלי החיים.

מניעת שריפות ושיקום יערות שנשרפו

בקק"ל פועלים למניעת שרפות עתידיות – יצירת אזורי חיץ (אזורים דלילים בצמחייה שישמשו חסימה מפני התפשטות האש במקרה של שריפה) ודילול של אזורים צפופים מדי ביער המתחדש. באזורים שלא יתחדשו מעצמם, ינטעו היערנים מיני חורש טבעי.

בעבר, נקטו היערנים ממשק פעיל של שיקום. הם כרתו וסילקו את העצים השרופים ונטעו שתילים חדשים תחתם. מנגד קראו רבים לאפשר ליער לעבור תהליך שיקום טבעי – ללא מעורבות אדם כלל, שהרי היער השרוף אינו מת, ועם הזמן (כמה עשרות שנים!) יתחדש מעצמו.

קק"ל פועלת על פי גישה שלישית, מעורבת, בשיקום היערות. על פי גישה זו, יש התערבות מינמלית הכרחית בשיקום היער לאחר שריפה, אך השיקום מתבסס על התחדשות טבעית של היער. היערנים פועלים למניעת סחף – הם מציבים גזעים וגזם כמחסומים לזרימת מים, בהיעדר צמחייה טבעית שתעשה זאת. הם דואגים לפינוי מפגעים – עצים שנשרפו או נפלו ופינוי מתקנים שנפגעו בחניונים.

הצמחייה משקמת את עצמה: יער הכרמל מתחדש. צילום: יוליה אולשינסקי, ארכיון הצילומים של קק"ל

ומה אנחנו יכולים לעשות?

כאשר אנו מטיילים או נופשים בחיק הטבע, חשוב לזכור את כללי הזהירות באש:

  • אין להדליק אש ביער אלא במקומות המוסדרים המיועדים לכך.
  • כאשר מדליקים אש, יש להתחשב בכיוון הרוח ובעוצמתה. אסור להבעיר אש כאשר נושבת רוח חזקה. אסור לשפוך דלק או חומרים דליקים אחרים על האש הבוערת, ואין לעזוב את המקום אלא לאחר כיבוי מוחלט של האש!
  • לאחר כיבוי האש במים וכיסוי בעפר,יש להפוך את הרמץ ולוודא שלא נותרו שום גחלים או רמץ חם.
  • אם התפשטה האש, יש לכבות ("לחנוק את האש") בעזרת מים וכיסוי עפר או שמיכות.
  • אם האש יוצאת משליטה, יש להרחיק אנשים וכלי רכב מאזור הדליקה ולהתקשר מיד למכבי אש בטלפון 102.

צאו לטייל ביערות ובחורשים, אך היזהרו באש. זכרו: ליער יקחו עשרות שנים להשתקם. שמרו עליו!

מקורות

ידיעות אחרונות, מוסף 7 ימים – מלחמת הגפרורים (יולי 2012) | נזקי שריפות בחורש הים תיכוני, הספרייה הווירטואלית של מט"ח