ההיסטוריה של היער בארץ ישראל

יער יתיר. צילום: אלבטרוס, ארכיון הצילומים של קקל
יער יתיר. צילום: אלבטרוס, ארכיון הצילומים של קק"ל
סיפורו של היער הארץ-ישראלי: מן החורש הטבעי של ימי קדם, דרך בירוא יערות והתיישבות – ועד לייעור הלאומי המתוכנן

ימי קדם – ההתחלה: יער, חורש וטבע עשיר

היער ועצי היער שזורים בנופה של ארץ ישראל מימי קדם. מיקומה הגאוגרפי, תנאיה הטבעיים וחבלי הארץ השונים אפשרו את התפתחותם המגוונת של היער והחורש. טרם התיישבותם של בני ישראל בארץ ישראל הייתה הארץ מכוסה שטחי יער רבים, ששימשו מקום מחיה לצמחים רבים ולחיות בר, בהן חזירים, צבאים ואיילים. חוקרים מעידים על עושר היערות בארץ, וטוענים כי בתקופת המקרא הייתה ארץ ישראל מיוערת יותר מכפי שהיא כיום.

הגעתם של בני ישראל ושבטים נוספים לארץ (בסביבות המאה ה-12 לפנה"ס) וגידולה הטבעי של האוכלוסייה הגבירו במשך הזמן את הדרישה לקרקע למטרות התיישבות וחקלאות, וגרמו לבירוא יערות. תחילה בוראו נקודות ההתיישבות עצמן, ואחר כך נכרתו גם עצי היער בסביבה המרוחקת יותר למטרות בנייה, ריהוט, הסקה ועוד.
 
קורותיה של ארץ ישראל במהלך ההיסטוריה, כיבושה פעמים רבות ושינויים בהרכב האוכלוסייה שבה, גרמו לשינויים באופי היערות ובמצבם. בימי מלחמה נפגעו ונכרתו יערות רבים לשם מניעת מסתור ולמטרות הגנה ובניית ביצורים. כך, בהדרגה, במהלך השנים, התרחבו קרחות היער ונהרסו יערות הארץ.
צילום: ארכיון הצילומים של קקל
צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל

דלדול היער והחורש ערב ההתיישבות המודרנית

בתיאורי מסעות לארץ הקודש מסוף המאה ה-19 ומתחילת המאה ה-20 מתוארת הארץ כשוממה וקירחת:
"לקחנו את הרכבת מרמלה במקום מיפו... עד מהרה הרכבת החלה מזגזגת בהרי יהודה דרך גיאיות עמוקים וסלעיים. הכול נראה עגום, שומם, צרוב שמש... רכסי הרים גבוהים ופסגות לרוב... על חלק מההרים נראים עצי זית נטועים על טרסות בנויות בסלע. עדרי עיזים וצאן נראים בנוף השומם... כאשר אנחנו מתקרבים, נראה שהם מלחכים שיחים קטנים וצמחייה שנותרה מהחורף. התמונה כולה כעורה, ואינה משתפרת אלא כשמתקרבים לאזור מיושב..."

Archie Bell (1915) The Spell Of The Holy Land
 
פגיעה משמעותית והצטמצמות נוספת בתחומי היער והחורש בארץ ישראל אפיינו את אמצע המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. בתקופה זו גדלה האוכלוסייה בצורה משמעותית, והדבר גרם לעלייה ניכרת בשימוש בעצים לשם אספקת אנרגיה לצרכים שונים: מחיה (כבשן סיד, בישול, כביסה, חימום ועוד), בניית מבנים ומתחילת המאה ה-20 גם בניית מסילות ברזל והנעת הרכבת. כאשר הגיעו העולים היהודים בעליות הראשונות לארץ, הם מצאו את השטחים הפתוחים שוממים וקירחים מעצים – ארץ נטולת צל וסחופת רוח.
הנוסעים ברכבת ראו ארץ שוממה. צילום: יוסף שווייג, ארכין הצילומים של קקל
הנוסעים ברכבת ראו ארץ שוממה. צילום: יוסף שווייג, ארכין הצילומים של קק"ל

ההתיישבות היהודית והמנדט הבריטי

רק לקראת סוף המאה ה-19, עם תחילת ההתיישבות היהודית בארץ, השתנה היחס אל היער. אומנם עיקר הנטיעות באותן שנים נעשה בגינות ובחורשות היישובים, אך אנשי היישוב היהודי החלו גם בנטיעות גדולות, שהעיקרית בהן הייתה למטרת ייבוש ביצות (נטיעת יער חדרה).
 
שיפור נוסף ביחס אל היער והייעור חל בתקופת שלטון המנדט הבריטי בארץ  (1917–1948).
 
הבריטים ראו בדאגה את דלדולם של היערות והחורשים בארץ, והחלו בפעולות מאורגנות לצורך הגנתם וטיפוחם. הם הפסיקו את הכריתה הנרחבת, וערכו סקר תפוצה ואומדן של היער; הם השתמשו בפעולות של חקיקה, ייעור, הסברה, הכרזה על שמורות טבע (לדוגמה בכרמל), הקמת משתלות ועידוד התושבים לנטיעות.
 
"רצוצה מן המלחמה הייתה הארץ כאשר שטפו ועברו בה צבאות המצביא אלנבי... היערות המעטים נכרתו... ראשי ההרים ומדרונותיהם מוכשרים מאוד לנטיעת עצים, ועם זאת אין יערות..." כך נפתח דיווחו הראשון של הנציב העליון הראשון, הרברט סמואל, מארץ ישראל ב-1920.
 
בין מטרות הייעור הבריטי* בישראל:
  • לשמור על מאגרי מים, למנוע סחיפת קרקע וליצור צל והגנה לשדות ולגנים הסמוכים.
  • לעכב התפשטות חולות נודדים.
  • לגרום לשימוש כלכלי של אדמה לא חקלאית על ידי יצירת עץ הסקה ושאר מוצרי יער.
  • ולאלה יש להוסיף: ייעור ביטחוני של דרכים ומחנות צבא, בעיקר באמצעות עץ האיקליפטוס.

*על פי עמיהוד גור

קק"ל ומפעל הייעור

פעולות הייעור של קרן קימת לישראל החלו לקראת סוף התקופה העות'מאנית, והתגברו מאוד משנת 1919, מראשית תקופת המנדט הבריטי ולאחריו.
 
בראשיתה עסקה קרן קימת לישראל ברכישת קרקע לצורך קביעת גבולות והתיישבות.
 
כדי שהאדמות החדשות והריקות לא יופקעו מידיה, היה על קק"ל להכשיר אותן תוך שלוש שנים לשימוש כלשהו – יישוב, חקלאות או ייעור. כמו כן, באמצעות הייעור הנרחב הבטיחה קרן קימת לישראל תעסוקה לעולים ולמתיישבים החדשים, שהועסקו בשמירה, בנטיעה, בפיתוח יערות ובהקמת משתלות.

הנטיעות הראשונות בוצעו גם מתוך ההכרה ביתרונות הרבים של העצים (מקור לפרי למאכל, מקור לצל, לאוויר נקי, ליופי, לשלווה ועוד), מתוך רצון לשפר את מראה הנוף וגם מתוך הרגל, שכן הארצות שהחלוצים הגיעו מהן היו ברוכות בעצים וביערות.
 
לאחר קום המדינה והפריצה לאזורי התיישבות חדשים וגדולים הורחבו הנטיעות והיערות. יעד מרכזי היה הקמת יערות בשטחים גדולים בנגב, בהם יער יתיר ויער להב; גם הגליל, בחלקו הגדול, יועד לנטיעת יערות, וכך גם הכרמל, הרי יהודה ופרוזדור ירושלים.
 
במהלך השנים נטעה קרן קימת לישראל על פני כמיליון דונם. כיום היא מנהלת 1.6 מיליון דונם של שטחי יער.
יער להב בנגב. צילום: בוני שיינמן, ארכיון הצילומים של קקל
יער להב בנגב. צילום: בוני שיינמן, ארכיון הצילומים של קק"ל