חג לכל אילן

שקדייה בסטף. צילום: יוסי זמיר, ארכיון הצילומים של קקל
שקדייה בסטף. צילום: יוסי זמיר, ארכיון הצילומים של קק"ל
כיצד נולד ט"ו בשבט ומתי הפך לחג של נטיעות? מה הקשר בין עם ישראל לעצים ולטבע? וגם – למה אוכלים דווקא פירות יבשים? ט"ו בשבט הגיע – חג שמח לאילנות!
מדי שנה בחודש שבט חוגג עם ישראל את חג האילנות. ישנם מקומות שבהם נוטעים עצים, אחרים עורכים סדרי ט"ו בשבט חגיגיים, ויש מי שפשוט מציינים את החג בטיול בטבע. אבל איך בכלל התפתח החג הזה? האם תמיד היה זה חג האילנות?

ט"ו בשבט – על שום מה?

אומנם בתקופתנו הפך ט"ו בשבט להיות בעיקר חג של נטיעות וטבע, אבל לא תמיד היה כך. במקור הוא נקבע כתאריך חקלאי לצורך הפרשת מעשר (תרומת החקלאי מתנובתו לטובת כוהנים, לוויים, עניים ונזקקים). לפי ההלכה היהודית מותר להביא תרומות ומעשרות מפירות השנה הנוכחית, ואין להביא מפירות השנה החולפת, ולכן היו צריכים לקבוע מתי מתחילה שנת הטבע.

במשך השנים קיבל ט"ו בשבט אופי של חג: נוהגים לערוך סדרי ט"ו בשבט חגיגיים שבהם מהללים ומשבחים את הטבע ופריו, אוכלים משבעת המינים, וכן נוהגים, יחד עם קק"ל, לקיים נטיעות עצים ברחבי הארץ, לטייל בארץ ולהתחבר לנופיה וליערותיה.
ילדים נוטעים. צילום: אבי הירשפילד, ארכיון הצילומים של קקל
ילדים נוטעים. צילום: אבי הירשפילד, ארכיון הצילומים של קק"ל

ולמה דווקא פירות יבשים?

אי שם במאה ה-16 החל להשתרש בקרב הקהילות השונות מנהג אכילת פירות ארץ ישראל בט"ו בשבט. אולם שינוע הפירות לארצות הרחוקות לא היה פשוט, והיה קשה לשמור על טריותם. בנוסף, מרבית פירות שבעת המינים שבהם השתבחה ארץ ישראל הם פירות קיץ, בעוד שט"ו בשבט מצוין בחורף... לכן מצאו שהדרך הטובה ביותר לצרוך אותם היא כפירות יבשים.
פירות יבשים. צילום: pixabay
פירות יבשים. צילום: pixabay

ומתי הפך להיות חג הנטיעות?

את משמעותו כחג הנטיעות קיבל ט"ו בשבט עם ראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. ראשון ה"נוטעים" היה המחנך זאב יעבץ מזיכרון יעקב, שבשנת 1890 יצא עם תלמידיו לנטיעה חגיגית. יוזמה זו נקלטה במושבות נוספות, וגם בהסתדרות המורים בישראל. מאוחר יותר אימצה קרן קימת לישראל את המנהג והפכה את המועד לחגיגת נטיעות ברחבי הארץ.

עם ישראל אוהב עצים?

החיבור של עם ישראל עם העצים והטבע קיים כבר מראשיתו: בסיפור הבריאה, ביום השלישי, ה' מפריד בין מים ליבשה ובורא דשא ועצים: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן" (בראשית א, יא).

לאחר שיצר את העצים, ה' נוטע אותם בגן עדן ושם שם גם את האדם: "וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים, גַּן-בְּעֵדֶן-מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם, אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר" (בראשית ב, ח). הקשר הסמלי בין נטיעת עצים להשתרשות בארץ, בא לידי ביטוי בציווי שנצטוו בני ישראל בהגיעם לארץ ישראל: "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ" (ויקרא יט, כג).
שקדיות בנפתלי. צילום: ארכיון הצילומים של קקל
שקדיות בנפתלי. צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל

תפילת הנוטעים


אבינו שבשמים,
בונה ציון וירושלים
ומכונן מלכות ישראל,
השקיפה ממעון קדשך מן השמים
וברך את עמך ישראל
ואת האדמה אשר נתת לנו
כאשר נשבעת לאבותינו.
רצה ה' ארצך
והשפע עליה מטוב חסדך.
תן טל לברכה
וגשמי רצון הורד בעתם
לרוות הרי ישראל ועמקיה
ולהשקות בהם כל צמח ועץ.
ונטיעות אלה
אשר אנחנו נוטעים לפניך היום
העמק שרשיהם וגדל פארם
למען יפרחו לרצון
בתוך שאר עצי ישראל
לברכה ולתפארה.
וחזק ידי כל אחינו
העמלים בעבודת אדמת הקודש
ובהפרחת שממתה.
ברך ה' חילם
ופעל ידם תרצה.
השקיפה ממעון קדשך מן השמים
וברך את עמך את ישראל
ואת האדמה אשר נתת לנו
כאשר נשבעת לאבותינו.
אמן