ארבעת המינים עליכם, הסוכה והסכך עלינו

אתם נורא רוצים לשבת בסוכה, אבל אין לכם אחת? אין לכם חצר, השכן לא בנה השנה סוכה וגם הדודים החליטו לוותר? לא משנה מה הסיבה, יש לנו סוכה בשבילכם. כזו שלא צריך להתאמץ לבנות אותה, רק לבוא לפארק, לשבת בתוכה וליהנות. הביאו אתכם משפחה, חברים, אוכל והכי חשוב – את ארבעת המינים, והרי לכם חג סוכות מושלם.

בסוכות מתגייסת קק"ל לבניית סוכות ביערות ובפארקים ברחבי הארץ, ומזמינה את כל עם ישראל להיות אושפיזין בסוכות שלה, כך שאתם יכולים לצאת עם המשפחה לטייל ולבלות, ואת הפיקניק לערוך ממש בתוך סוכה. ואם החלטתם בכל זאת לבנות סוכה משלכם – אתם מוזמנים לקרוא איך לבנות סוכה מבלי לפגוע בסביבה.

אבל מהו חג סוכות ללא ארבעת המינים? כן, כן, כוכבי החג – הלולב, ההדס, הערבה והאתרוג. אז רגע לפני שאתם יוצאים לתור אחר הרביעייה המפורסמת הזו, הרשו לנו לספר לכם קצת על כל אחד מהמינים – למה בעצם נבחר להיכלל ברביעייה החשובה הזו ומה המשמעות הדתית שלו.

האתרוג הוא סמל לפוריות ומושלמות וכוכב ארבעת המינים! כשהוא בשל הוא צהוב כלימון, צורתו עגלגלה או דמוית ביצה, וראשו ומסתיים בפיטם (בליטה קטנה בקצה הפרי שהיא שריד של עמוד העלי). עיקר השימוש שלו הוא לצורכי דת, אך אפשר להכין מהקליפה ומהציפה שלו ריבות, ממתקים ותמרוקים. האתרוג צומח על עץ ירוק עד, בן למשפחת הפיגמיים, מסוג עצי ההדר. קומתו נמוכה, עליו גדולים, מעוגלים וקשים ועל ענפיו מצויים קוצים. תקופת הפריחה שלו מתחילה באביב.

ויש לו גם יכולות ריפוי: הרמב"ם, שמצא סגולות מרפא כמעט לכל צמח, אמר כי משקה שהוכן מעלי האתרוג עוזר לחולשה, וכי הפרי יכול לשמש כתרופה לעקיצות ונשיכות בעלי חיים. יהודי אתיופיה, מתברר, השתמשו בענפי עץ האתרוג לצחצוח שיניים, כיוון שהאמינו שיש לו יכולת חיטוי.

במשך חג הסוכות נשמר האתרוג היטב ולעתים אף מושם בקופסה מיוחדת, כדי שלא ייפגם. אם הפיטם של האתרוג שלכם נחתך או נפל לאחר קטיפתו, ייחשב האתרוג פסול, אך אם הוא מלכתחילה צמח ללא הפיטם הוא עדיין כשר לשימוש.

הלולב הוא בעצם ניצן עלה התמר לפני היפתחו. הוא ממוקם בראש הגזע או בחוטרים המתפתחים בצדי בסיס הגזע בריבוי וגטטיבי.

בסוג "תמר" כלולים כשלושים מינים. החשוב מכולם הוא התמר המצוי, שאותו מגדלים בעיקר לשם פריו. התמר תורבת לפני אלפי שנים ושימש לאורך ההיסטוריה גורם כלכלי חשוב בארץ. גם בימינו משמש התמר גידול חשוב במשק החקלאי. הפרי נאכל חי או מיובש ומשמש להכנת דבש תמרים (סילאן), תחליפי קפה ומוצרים נוספים. מגזע העץ נהגו לייצר קורות לבנייה ולעמודים. מעלי התמר קולעים סלים, מחצלות, חבלים, מטאטאים ועוד. העץ ופירותיו שימשו מוטיבים אמנותיים במטבעות, פסיפסים ותבליטים קדומים בישראל.

תמרי בר גדלים בנגב, בערבה ובבקעת הירדן – הופעתם בטבע אופיינית למעיינות ומלחות בעלי מי תהום גבוהים.

לקיום מצוות ארבעת המינים נוטלים עלה סגור ממרכז העץ. אסור שהלולב יהיה יבש או מפוצל, ועדיף שיהיה זקוף ככל האפשר.

אגדה ערבית קדומה מספרת שכאשר גורש אדם הראשון מגן העדן, הוא החליט לקחת עמו מזכרת מאותו גן פלאי, והוא לקח איתו הדס פורח, שהמשיך לצמוח ולתת את ריחו גם על פני האדמה, להזכיר לאדם הראשון את ימי אושרו ומגוריו הראשונים.

הדס גדל בר בגולן, בגליל העליון, בעמק הירדן העליון ובכרמל. בתנאים טובים של חורש הוא יכול להגיע לגובה של עץ קטן. קיומו של ההדס המצוי בארץ עולה גם משרידים קדומים ביותר של העץ שנתגלו במערת הנחל בכרמל ותוארכו כבני 12,000 שנים.

ואמנם ההדס, שיח ירוק עד בעל פרחים ריחניים ועלווה ירוקה ורעננה, הפך להיות סמל לשמחה ולטוב, ובזכות היותו שיח קדום, נקשרו לו אגדות, פתגמים, ואף שימושים רבים ומעניינים, בהם: נוי, תעשיית הבשמים, תעשיית התמרוקים והרפואה.

אבותינו, מתברר, ליקטו את פירות ההדס ואכלו אותם, ואף הכינו מההדס משקה רפואי. מן העלים הופק שמן, שהיה מרכיב חשוב בתעשיית הבשמים. בחומר האתרי שבהדס השתמשו בימי התלמוד להכנת סבון ריחני.
לקיום מצוות ארבעת המינים, יש צורך בענפי הדס טריים, אשר שלושה עלים יוצאים מאותו מקום על הגבעול (עבות). כל ענף חייב להיות באורך של לפחות 29 ס"מ.

קבלו את הערבה – עץ נשיר בעל עלים מאורכים ונוף רחב. עץ זה צומח בישראל בבתי גידול לחים, ליד נחלים ונהרות, ומכאן הביטוי "ערבי נחל". העץ נחשב מהיר צמיחה ומתרבה בקלות גם ברבייה וגטטיבית מענפים שנשברו, נסחפו בזרם ונתקעו בבוץ.

הערבה היא עץ דו-ביתי, כלומר יש עצי זכר ועצי נקבה. הפרחים מופיעים בתחילת האביב, בצורת תפרחות קטנות המכונות עגילים. הם מפרישים צוף ולכן מואבקים על ידי חרקים שוחרי צוף ואבקה, וגם ברוח.

העץ נותן צל ונחשב לצמח דבש טוב לדבורים. ברפואה העממית משמשים הקליפה והעלים לשיכוך כאבים, להורדת חום ולריפוי דלקות. משמש גם בתעשיית הסבון ואף מטהר מים בסביבות צמיחתו. בתקופת המשנה שימשו ענפי הערבה לקליעת סלים ובניית סוכות ואילו העצה שימשה לבניית סירות ולנגרות.

בסוג כ-500 מינים הנפוצים בעיקר באזורים ממוזגים וקרים בחצי הכדור הצפוני. בארץ גדלים בר שלושה מינים, שני הנפוצים הם: ערבה מחודדת וערבה לבנה. בנוסף ישנו מין אחד נדיר – ערבה לבנונית, הגדלה למרגלות החרמון ובשני אתרים נוספים בצפון הגולן, וכן, מין אחד תרבותי – ערבת בבל (ערבת בכות), שענפיה נוטים מטה כמקוננים ומוצאה בסין.

בסוכות נוהגים לאגד את הערבה עם לולב, הדס ואתרוג, וביום השביעי של סוכות נוהגים לחבוט עם ענפי הערבה בקרקע.

לקיום מצוות ארבעת המינים יש צורך ב-2 ענפי ערבה. הגבעול צריך להיות באורך של לפחות 29 ס"מ, ועדיף שצבעו יהיה אדום. העלים צריכים להיות מאורכים, שפתם חלקה ולא משוננת, והקצה מחודד.

חג שמח!