כשחזון פוגש את הקרקע

הנגב מהווה כ-60% משטחה של ישראל אך מאכלס פחות מ-10% מאוכלוסייתה.

 

הרעיון להתיישבות יהודית בנגב עלה כבר בסוף המאה ה-19, אך עד לשנות ה-30 של המאה ה-20, נותר הנגב ברובו מחוץ למפת ההתיישבות היהודית, בשל אתגרים כמו מחסור במים, קשיים ברישום קרקעות בטאבו ובידוד גיאוגרפי.

 

גם קרן קימת לישראל, שהוקמה בשנת 1901, לא ראתה בתחילה בנגב יעד להתיישבות, בשל הקשיים הכלכליים והסביבתיים שאפיינו את האזור. היא רכשה קרקעות באזורים פוריים יותר כמו עמק יזרעאל, במטרה ליצור רצף התיישבותי צפוף.

 

בעקבות פרסום הספר הלבן הבריטי ב-1939, שהגביל את רכישת הקרקעות על ידי יהודים, והעלייה היהודית, השתנתה המדיניות: הוחלט לתקוע יתד בנגב, וכך נוסד קיבוץ נגבה בקיץ 1939, במסגרת מבצע "חומה ומגדל". הקמתו סימנה את תחילת ההתיישבות היהודית החדשה בנגב. קק"ל קיבלה החלטה אסטרטגית להעמיק את אחיזתה בקרקעות הנגב ולהבטיח את הכללתו בגבולות המדינה היהודית העתידית. לשם כך היא שינתה את מדיניותה והחלה לרכוש קרקעות גם בדרום הארץ, בעיקר מבדואים.

בשנת 1943, שהוגדרה על ידי קק"ל כ"שנת תחייתו של הנגב", הוקמו שלושה מצפים אסטרטגיים: מצפה גבולות, שהוקם ראשון, נועד לבחון את תנאי האזור ולסמן גבול סמוך למצרים. חודשיים לאחר מכן הוקם מצפה רביבים, כשלושים קילומטר מדרום לבאר שבע, ובקרבת העיר עצמה הוקם מצפה בית אשל. שלושת המצפים נועדו לבדוק את אפשרויות ההתיישבות החקלאית, ליצור נוכחות יהודית ולבחון את תגובת הבריטים להתיישבות באזור. במצפים התמקמו גם מומחים לחקלאות מהאוניברסיטה העברית ומתחנת הניסיונות ברחובות.

 

קק"ל הייתה הכוח המוביל והמתמיד בהקמת המצפים ובהכשרת הקרקעות, ועשתה זאת ביצירתיות ובדרכי פעולה מגוונות: היא רכשה קרקעות מבדואים, סימנה גבולות בחרישת האדמות ופרצה דרכי עפר אל המצפים.

 

לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר עלתה הצעה למנוע את הכללת הנגב במדינה היהודית בתכנית החלוקה של מוריסון-גריידי ב-1946, הובילו המוסדות המיישבים את מבצע הקמת 11 הנקודות במוצאי יום הכיפורים תש"ז (6 באוקטובר 1946). מטרת המבצע הייתה ליצור עובדות בשטח שיחזקו את התביעה היהודית להכללת הנגב במפת המדינה שתקום. קק"ל והסוכנות היהודית פעלו יחד להקמת הנקודות החדשות. המתיישבים בנו צריפים, מגדלי מים וגדרות, והחלו לעבד את הקרקע. היישובים שהוקמו זכו לראשי התיבות "קח משכנתא נג"ב" – קדמה, חצרים, משמר הנגב, שובל, כפר דרום, נירים, תקומה, אורים, נבטים, גלאון ובארי. יישובים אלה חיזקו את האחיזה בנגב ויצרו עובדות בשטח.

גם לאחר קום המדינה, המשיכה קק"ל בפעילות נרחבת לפיתוח הנגב, וממשיכה בכך עד היום. היא סייעה בהכשרת קרקעות להתיישבות חקלאית ובקליטת עולים חדשים, הייתה ועודנה שותפה בפיתוח מקורות מים ובהקמת סכרים ומאגרים, עוסקת במחקר, בחינוך, באקולוגיה, בתיירות ובפנאי. קק"ל פועלת בשיתוף עם הקהילות היהודיות בתפוצות התורמות לפרויקטים השונים בנגב. גם כיום היא ממשיכה להיות גורם מרכזי בפיתוח האזור, תוך התמקדות בפיתוח בר קיימא.

 

לאחר אירועי 7 באוקטובר 2023, הגבירה קק"ל את פעילות השיקום באזור הנגב המערבי ובחבל התקומה: שיקום תשתיות, הקמת חניון ותחזוקת יער רעים (אתר מסיבת הנובה) – וכן סיוע לקהילות העוטף וליווי תהליכי התאוששות כמו בניית שכונה זמנית לתושבי כפר עזה ברוחמה.

הכתבה מבוססת על מאמרו של דותן גורן, "ההתיישבות בנגב", סגולה – מגזין ישראלי להיסטוריה, טבת תשפ"ד, דצמבר 2023.