בובות דאגה

1. שני ענפים דקים וחזקים – ענף אחד מפוצל, וענף שני קצר, מחצית מאורכו של הראשון
2. חוטי רקמה צבעוניים
3. שאריות בדים שיש בבית
4. מזמרה
5. מספריים
6. פרי של איקליפטוס או חרוז. אפשר גם בלוט של אלון או זרעים אחרים – באלה צריך יהיה לחורר חור עם מקדחה או בעזרת בורג מוחזק בצבת
7. עפרונות צבעוניים וטושים
8. דבק פלסטי או דבק שרף

1. לוקחים את שני הענפים, מניחים את הענף הקצר במקביל לארוך, מצמידים אותם בקצה העליון, ומחברים ביניהם באמצעות ליפוף חוט רקמה במרכז הענף הקצר.
2. מסובבים את הענף הקצר עד ליצירת זווית של 90 מעלות, וממשיכים ללפף את החוט מכיוונים שונים, עד שהענף הקצר מהודק היטב לארוך.
3. ממשיכים ללפף את החוט במהודק, ויוצרים חולצה ומכנסיים לבובה. בסיום, קושרים היטב.
4. מכינים לבובה חולצה מפיסת הבד: מקפלים את הבד לשניים, גוזרים במרכזו חור לצוואר, ומלבישים אותו על הבובה בעיצוב שרוצים. מלפפים חוט על המותניים, מהדקים היטב, ולסיום קושרים.
5. במקום להלביש את הדמות בבגדים מבד אפשר ליצור אותם גם מקליפות תירס או גזעולי בננה, למי שיש. (גזעול הוא גבעול עבה מאוד דמוי גזע הבנוי מנדני עלים וצומח מתוך פקעת בקרקע.)
6. מחברים את הראש – צריך לדחוף אותו בכוח כלפי המקל כדי שהחיבור יהיה חזק. בנוסף אפשר גם להדביק.
7. אם רוצים, מציירים פנים בעפרונות צבעוניים וטושים.
8. אפשר להוסיף אקססוריז כמו כובעים, גלימה, מטפחת, מנשא לתינוק ועוד.

נותנים את הבובה במתנה למישהו שאוהבים, או שומרים לעצמנו – מניחים מתחת לכרית כסגולה להגנה ולשלווה, או תוקעים בעציץ או בגינה ויוצרים ערוגת גמדים.