היא חזרה: המערכת ההידרפונית הראשונה בארץ נחנכה מחדש בט"ו בשבט

צילום: עודה, ארכיון הצילומים של קק''ל
צילום: עודה, ארכיון הצילומים של קק''ל
09 פברואר 2026

במצפה בית אשל מחזירים עטרה ליושנה. במקום הראשון בארץ שבו נעשה שימוש בחקלאות הידרופונית, נחנכה בט"ו בשבט האחרון, בהשתתפות חיילי צה"ל, מערכת הידרופונית לגידולי שדה, הפועלת באופן סולרי. הינה כמה מילים על מה שהיה, מה שקורה, וגם על מה שמתוכנן בבית אשל

כך זה התחיל

מעט אחורה בזמן, בקיץ 1943, הוקם מצפה בית אשל, ממש בלב הנגב המדברי והצחיח. המטרה הייתה פשוטה אך שאפתנית: לבחון האם אפשר להתבסס באזור הקשה הזה, להכיר אותו מקרוב – ובהמשך להקים כאן יישוב אמיתי. חלוצי המצפה שאפו להקים מרכז למחקר חקלאי. הם רצו להבין איך אפשר "לפתור את בעיות המדבר" ולגלות מה צריך לעשות כדי לגדל מזון בתנאי החום, היובש והקרקע הקשה של דרום הארץ. באותם ימים הרעיון של חקלאות בנגב נשמע כמעט דמיוני – אבל עבורם זו הייתה משימה שאפתנית ששווה להילחם עליה.
בסכרים נטועים עצי פרי - בבית אשל. צילום: אברהם מלבסקי, ארכיון הצילומים של קק''ל
בסכרים נטועים עצי פרי - בבית אשל. צילום: אברהם מלבסקי, ארכיון הצילומים של קק''ל

חקלאות בנגב – הבעיות שהיו

חלוצי מצפה בית אשל ערכו ניסויים שונים על מנת לגבור על התנאים הפיזיים הקשים שעמדו בפניהם. והרי תנאי הפתיחה שהם פגשו בנגב הצחיח, לא היו תנאים אופטימליים (בלשון המעטה) לקיומה של חקלאות. ממבט ראשון אפשר היה לומר כמעט בודאות, כי מדובר במקום בו חקלאות אינה אפשרית.
אז איך בכל זאת התגברו על בעיות אלו, ובאילו בעיות היה מדובר?

ובכן, כידוע הנגב חם מאוד, משרע הטמפרטורות בין היום לבין הלילה גבוה, רוחות חזקות ואף מטלטלות נושבות בחוזקה באזור זה של הארץ, האדמה היא אדמה שאינה מחלחלת, ישנם שטפונות לא מעטים באירועי גשם, והאדמה מליחה. ללא ספק, אלו אינם תנאי הפתיחה האופטימליים לקיומה של חקלאות.

צילום: יעקב רוזנר, ארכיון הצילומים של קק''ל
צילום: יעקב רוזנר, ארכיון הצילומים של קק''ל

אז איך התגברו על כל זה, ואיך הפכו את בית אשל לאי ירוק של ממש?

ובכן, חלוצי המקום ערכו מספר ניסויים ופיתחו שיטות שונות על מנת להתגבר על תנאי הפתיחה הקשים, בכל הקשור לקיומה של חקלאות במצפה עצמו (ובנגב באופן כללי).

הנה, אלו הן השיטות:

גידול הידרופוני: גידול באמצעות מצע רטוב אשר נעשה באותה תקופה באמצעות גיגיות. כך גידלו בהצלחה יתרה ירקות מסוגים שונים.

גידול מצע מנותק: שיטה זו איפשרה לגדל באמצעות אדניות את כל מה שרצו. והרי מדובר היה באדניות שהכילו אדמה שאינה מקומית.

"לימנים": הלימנים היו תעלות ניקוז מים אשר אפשרו אספקת 600 מ''מ מי גשם בשנה (במקום 200 מ''מ כפי שיש באזור זה) ומכאן שניתן היה לגדל סוגי פירות רבים ואף לראות מחזות דמיוניים כגון אקליפטוסים שצומחים להם באמצע המדבר.

"שאכטה" – פירושה של המילה מהשפה הערבית הוא: שאיפה. שיטה זו אפשרה לאגור מי שטפונות מדבריים לטובת שימושי השקייה מגוונים.

שבירת רוח - יצירת קו התגוננות ע''י שתילת קו עצים, כגון עצי ברוש. בזכות שיטה זו התאפשרו גידולים חד שנתיים כגון שעורה, חיטה וכד'.
צילום: אלבטרוס, ארכיון הצילומים של קקל
צילום: אלבטרוס, ארכיון הצילומים של קק"ל

התוצאה של פיתוחים אלו

ובכן, התוצאה הייתה מרחיקת לכת - המקום הפך למקום פורח!
זאת ועוד, מסופר כי כאשר נציגיהם של ועדת אונסקו"פ הגיעו לבחון את המקום, הם לראשונה נוכחו לדעת כי ניתן לקיים חקלאות ואף ניתן לקיים חיים, באיזור זה של הארץ.
התרשמותם זו, הביאה לכך שאותם הנציגים המליצו בהמשך על כך שאיזור הנגב יהיה חלק מהמדינה היהודית.

כמו כן, אותם פיתוחים הביאו לכך שהתוצרת החקלאית של בית אשל הייתה כ''כ מוצלחת, עד כדי כך שבאותם ימים תוצרת זו אף עקפה בכמותה את התוצרת החקלאית שהגיעה מאיזור עמק יזרעאל (שהיה נחשב לאיזור בעל פריון גבוה של תוצרת חקלאית).

ומה היום?

כיום בבית אשל מגדלים ירקות כמו בעבר. התכנון הוא כי בכל עונה בעתיד, יישתלו במקום ירקות אשר מתאימים לאותה העונה, זאת באמצעות שיתוף פעולה קהילתי ועם תלמידי בתי הספר המקומיים.

בבית אשל אף מכוונים לכך שהמערכת ההידרופונית אשר נחנכה זה עתה, תהיה חלק ממערך ההדרכה שקיים באתר - קבוצות יוכלו לראות את המערכת הישנה, וגם את זו העכשווית החדשה, ואף לקבל הסברים אודותן.

זאת ועוד, ישנה במקום אף תוכנית חינוכית עתידית על פיה ניתן יהיה להעביר ידע מגוון לתלמידים באופן חוויתי ומעשי, בתחומים מגוונים כגון עשייה חקלאית (באמצעות חריש ידני), הכנת תערובות צמחים (באמצעות מכתש ועלי) וכד'.

בית אשל. צילום: ישראל אברהמי, ארכיון הצילומים של קק''ל
בית אשל. צילום: ישראל אברהמי, ארכיון הצילומים של קק''ל