קומזיץ בבאר מרווה

בתאריך 5.12.2017, כמה ימים לפני הפעילות, הגיע רפי, אביה של מרווה, למכינת יונתן וסיפר ל-40 החניכים והחניכות את סיפורה של מרווה ואת קורותיה של המשפחה. החניכים צפו במצגת ובסרט מרגש שהעלה דמעות בעיניהם. שפע טריסטמן, מכיניסטית, תיארה את תחושותיה בעקבות הפגישה: "מדהים לראות איך המשפחה קמה מתוך השכול ומבצעת את תהליך ההנצחה. בעצם, בתוך כל השכול אפשר למצוא את השמחה והגיבוש".

 

ביום הפעילות יצאו החניכים מן המכינה וצעדו, במזג אוויר נעים, לבאר מרווה. שם – לאחר דברי פתיחה והדגשת נהלי הבטיחות שהוצגו בפני החניכים ע"י לוגסי איציק, רכז החניונים באגף הייעור נגב מערבי, וצ'ארלי מור יוסף, יערן נגב מערבי – הם הפשילו את שרווליהם והחלו לעבוד במרץ ובשמחה.

נתנאל אוברמן, מדריך במכינה, ציין כי המכינה דוגלת בשילוב של תורה, עבודה וגמילות חסדים ועצם היציאה לפעילות זו משלבת את שלושת האלמנטים האלה, שכרוכים יחד וכוללים עבודה פיזית, עבודה על המידות, עבודת צוות וגמילות חסדים לזכר מרווה. הוא הוסיף וסיכם שהפעילות הייתה מאוד מגבשת והיא אף הוצמדה לסדרת נגב, שבה הפעילות התקשרה באופן ישיר לנושא "הפרחת השממה, פריפריה".

 

בסיכום הפעילות הודה רפי למכיניסטים ולקק"ל על עזרתם בהגשמת חלום. רפי דיבר על המוקד הספציפי שבו הקימו את הפינה. הוא סיפר שבנקודה זו אין פריחת כלניות, אלא רק צמיחת דרדרים, מכיוון שבאזור הזה ישב בדואי עם צאנו. הוא הסביר, בנוסף, על המצב הביטחוני ועל המנהרות והזמין את החניכים לסיור בסמיכות לרצועה כדי שיכירו את האזור בצורה טובה יותר. "אני מאוד מתרגש. אנחנו מגשימים חלום. זהו רעיון שלי, שמבלי ההסכמה והסיוע המאסיבי של קק"ל ושלכם, חניכי המכינה, לא היה מתרחש. אני מאוד מקווה שהמתחם הזה יהיה פעיל בכל ימות השנה ולא רק במהלך תקופת 'דרום אדום'. אני מקווה שיגיעו קבוצות של אנשים ליהנות מהמקום הזה ולשמוע את סיפורה של מרווה".

שיר דולב, חניכה במכינה: "הפעילות הייתה מאוד כיפית והרעיון להקים משהו לזכר מרווה הוא יפה. שמחתי ללמוד עליה. היא הייתה מדהימה ואין ספק שגם עבודת הצוות הייתה מאוד מגבשת".

 

איציק, ראש המכינה: "אנחנו מחנכים לאהבת ארץ ישראל דרך הידיים והרגליים. הסיפור של מרווה ורפי והיכולת לעשות משהו לזכרה ולהוליד משהו חדש – להקים מחדש – הם זכות למכיניסטים, שיוכלו להביא לכאן את בני משפחותיהם. אני מאוד מודה לקק"ל, לפרויקט מעוף ולאגף הייעור שהביאו אותנו לעריכת פעילות מקסימה שכזאת".

 

יהונתן סגל, חניך המכינה: "בשעתיים המקסימות שבהן עבדנו בבאר מרווה למדנו לאהוב, לעבוד ולחיות את ארץ ישראל במובן הפיזי והרוחני. אני שמח שהייתה לנו הזכות לעזור לשיקום באר מרווה ולהקים פינת קומזיץ. מי ייתן וצוואתה של מרווה תתקיים ונוכל לחיות, לשמוח ולאהוב תמיד".

 

איציק לוגסי, רכז חניונים באגף הייעור נגב מערבי: "אנחנו נמצאים ביער שוקדה, שניטע בשנת 1961. קק"ל בנתה חניון עם דרך נופית שמגיעה מחניון מרווה עד לחניון שוקדה הגדול, ובימים אלה אנו עובדים על דרך נופית מחניון שוקדה הגדול לבאר יונתן. פעילות החניכים במקום היא עשייה מועילה ומבורכת. זהו נוער רציני. אני מקווה להמשך שיתוף פעולה בעתיד שבאמצעותו נשדרג את המקום".