פריצה נועזת

כלא עכו נחשב לאחד מבתי הסוהר השמורים ביותר, שכן הוא מוקף בחפיר, חומה גבוהה וים מצדו המערבי. ובכל זאת, נתונים אלו לא הפריעו לחבריהם לנשק של חברי המחתרות לצאת למבצע שחרור נועז.

בזמן הפריצה היו בכלא עכו 460 אסירים ערבים ו-163 אסירים יהודים, מתוכם 60 חברי אצ"ל, 22 מלח"י וחמישה מארגון ההגנה. בשל קשיים לוגיסטיים לחלץ את כולם, הוחלט במפקדת האצ"ל על שחרורם של 41 אסירים בלבד, שיכולים להגיע בכוחות עצמם אל נקודת הפריצה בחומת הכלא.

לפי התוכנית, כוח של אצ"ל אמור היה לפרוץ לכלא חודש קודם לכן כדי לשחרר גם את דב גרונר, את יחיאל דרזנר, את מרדכי אלקחי ואת אליעזר קשאני, אבל הפריצה נדחתה משום שהבריטים מיהרו להעלות אותם לגרדום.

ביום ראשון, 4 במאי 1947, יצא כוח הלוחמים למשימה המיוחדת ממפקדת האצ"ל בשוני, חלקם בבגדי הסוואה של לוחמים בריטים ותושבים ערבים. הם "טיפלו" באמצעי התקשורת של הכלא ופרשו כוחות בהתאם לתכנית הפעולה באין מפריע הודות לאיסוף מודיעיני מוקדם.

בשעה 16:22 פרץ הכוח את חומת כלא עכו ו-41 מאסירי האצ"ל והלח"י יצאו לחופשי. בעת הנסיגה נהרגו מפקד המבצע, דב כהן ("שמשון"), שני לוחמים מהכוח התוקף ושישה מהאסירים הנמלטים. בסופו של המבצע המסוכן הצליחו 27 אסירים, 20 מארגון האצ"ל ו-7 מהלח"י, לצלוח אותו בשלום, 9 לוחמים נהרגו, מתוכם 6 מהמשוחררים ו-3 מהכוח הפורץ. 8 אסירים נתפסו על ידי הבריטים והוחזרו לכלא, כך, גם 5 מלוחמי הפריצה, 3 מהם נשפטו לגרדום ו-2 למאסרי עולם.

במהלך המבצע ניצלו 182 אסירים ערבים את המהומות וברחו .

הסיפור המלא על פריצת כלא עכו באתר האצ"ל