מלחמת המפרץ הראשונה

הפלישה העיראקית עוררה חשש רב במדינות ערב מפני תוקפנות דומה נגדן, וחשש בארצות המערב מפני זעזועים באספקת הנפט העולמית. מועצת הביטחון של האו"ם הורתה לעיראק לפנות מיד את כוויית, והטילה עליה עיצומים. בנובמבר 1990 אישרה מועצת הביטחון שימוש בכוח נגד עיראק, אם לא תציית להוראת הפינוי עד ל-15 בינואר 1991. את המהלכים הבינלאומיים הללו, כמו גם את המהלכים הצבאיים, הוביל נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש האב.

בינתיים גייסה ארצות הברית קואליציה בינלאומית רחבה בת 36 מדינות, שבמרכזה ברית נאט"ו וכן מספר מדינות ערביות, ובהן מצרים, סוריה וערב הסעודית, ומדינות אחרות כמו יפן. רוסיה הביעה תמיכה בקואליציה, אך לא השתתפה בה. ירדן הייתה בין המדינות הבודדות שתמכו בעיראק, ואילו איראן הכריזה על ניטרליות. בסך הכול מנו כוחות הקואליציה טרם יריית הפתיחה של המלחמה כ-750,000 חיילים, רובם אמריקאים.
משלא נענתה עיראק לדרישות מועצת הביטחון, פרצה המלחמה. המתקפה האווירית נמשכה חמישה שבועות, עד ליום 23 בפברואר, ובמהלכה נפגעו תחילה מערכי הגנת הנ"מ (נגד מטוסים) של עיראק, ולאחר מכן מטרות צבאיות אחרות ומטרות אסטרטגיות ברחבי עיראק. שלב מתקפת היבשה, למן 23 בפברואר, הביא לידי נסיגת עיראק מכוויית בתוך שלושה ימים. במנוסתם, שרפו העיראקים את כל בארות הנפט הכווייתיות, ושיקומן נמשך חודשים רבים אחר כך. כוחות הקואליציה המשיכו במתקפה אל תוך עיראק וכבשו כ-20% משטחה, אולם נמנעו מלכבוש את החלק המרכזי (המאוכלס בצפיפות) ואת בגדד הבירה.

ב-28 בפברואר הכריז הנשיא בוש על הפסקת הלחימה, וב-3 במרס הכריזה מועצת הביטחון על הפסקת אש, לאחר שעיראק הודיעה באופן רשמי כי היא מקבלת את התנאים שהציבו לה כוחות הקואליציה. בעקבות זאת פינו כוחות הקואליציה את שטח עיראק בלא שהביאו להפלתו של סדאם חוסיין, אף שזו המדינות הקואליציה תוקפות את עיראק. צילום: ויקיפדיהייתה אחת ממטרות המלחמה הלא מוצהרות.
לאחר המלחמה הטילה מועצת הביטחון עיצומים כלכליים על עיראק, לרבות האיסור למכור נפט אלא למימון הוצאות לצרכים הומניטריים. כן הוצב בעיראק צוות בינלאומי של פקחים, בכפוף למועצת הביטחון, שהוטל עליו לוודא כי עיראק תשמיד את מאגרי הנשק הלא קונבנציונלי שלה ולא תפתח נשק חדש.

מלחמת המפרץ פגעה פגיעה קשה בעיראק ובפוטנציאל האסטרטגי והצבאי שלה (לרבות הפוטנציאל הגרעיני שלה). אבדות העיראקים נאמדו ב-100,000 איש, לעומת 340 הרוגים לכוחות הקואליציה.
במהלך מלחמת המפרץ הראשונה תקפה עיראק את ישראל וירתה לעברה 39 טילי סקאד, רובם נחתו בגוש דן. בשל החשש כי הטילים נושאים נשק כימי, נקראו אזרחי ישראל להתגונן על ידי חבישת מסכות אב"כ ולהסתגר בחדרים אטומים.

בהתקפות הטילים על ישראל נהרג אדם אחד, ומספר קורבנות אחרים מתו מסיבות עקיפות, בהן התקפי לב. לאחר התלבטויות ולנוכח דרישתה התקיפה של ארה"ב (שחששה מהסתלקות החברות הערביות מן הקואליציה), החליטה ממשלת ישראל, בראשתו של יצחק שמיר, שלא להגיב על מתקפת הטילים העיראקית