עץ האחדות ואהבת הארץ

בשבת שבעה באוקטובר, ב-6:29 בבוקר, התעוררה החברה הישראלית אל מציאות מסויטת. הקרע החברתי, המריבות והדיונים על חוקים וסעיפים משפטיים כאלו ואחרים הפכו תפלים, מיותרים וחסרי תכלית. בחג שמחת תורה טולטלה החברה הישראלית כולה, זעזוע הלם, עצב, אימה, תדהמה ובהלה היכו בכולם. והעיקר עתה היה הדאגה לשלום אחינו והדאגה לחטופים, לפצועים, לחיילים ולשוטרים.

כשהזמר והשחקן עידן עמדי נפצע קשה במהלך הלחימה, היה לו רק דבר אחד לומר לעם ישראל מבית החולים: "אני אהיה בסדר, מה שחשוב זה שנישאר חזקים ביחד".

המלחמה החזירה אותנו אל היסודות של הקיום שלנו פה. אל המהות שלשמה אנו חיים ופועלים בעולם הזה. אל המשמעות הניצחת ואל כור ההיתוך שלנו אשר מחבר אותנו במערכת עורקים תת קרקעית ובלתי נראית. אהבת ישראל, אהבת ארץ ישראל, אהבת המולדת ומסורת ישראל.

בבוקר אחד קמנו למציאות אחרת. לתפיסה חדשה של הקיום שלנו כאן, של האחריות שלנו למקום הזה. גם לאחר אלפיים שנות גלות, תפקידנו לא תם.

אנו מוכנים לצאת לקרב עבור כל אחד מאחינו, כל אחת מאחיותינו. זה הבית שלנו. זו ארצנו האהובה. זו מדינתנו. אלה אחינו מכל קצוות הארץ. רק ביחד ננצח!