פעילות האדם – השפעת הייעור על הטבע והנוף

"אף אחד מנופי הטבע אינו מכוער, כל עוד הוא פראי".

ג'ון מיור (אבי הפארקים ושמורות הטבע בארה"ב)

"כשם שהעץ, אם אינו מנוכש ומזובל ונחרש אינו עולה, ואם עלה ולא שתה מים ולא נזבל אינו חי, כך הגוף"...
(מדרש שמואל, פרשה ד')

 

 

"הרבה זמן נחשבה הציונות כהצהרה חגיגית כנגד השממה, כאנטי-שממה, ככובשת השממה, כ'מפריחת השממה' (ו'שממה' במובן: הלא-מתורבת, הנשאר בידי הטבע, ואפילו הנראה כריק או כמאיים או דוחה).
הסיסמה החזקה ביותר בימי תחילת המדינה, שחזרה אין-ספור פעמים בפיו של בן-גוריון ובלהט סוחף, הייתה: 'הפרחת השממה'. וגם כאן היו שתי הנחות יסוד: שממה זה רע. הפרחת השממה זה טוב.
הפרחת השממה התפרשה אז כביטול קיום השממה. כמחיקת הלא-כלום. כניצול כל המשאבים עד תומם. חשבנו אז, שאם נצליח לעשות את הדבר הזה, אם נעלה על השממה, נבטלה, ונעשה אותה פורחת, כלומר מיושבת, כלומר מבויתת, כלומר, לא פראית, לא חסרת ערכי אדם בתוכה – אז גם יקרו הדברים הטובים ביותר שהציונות חלמה עליהם".

"כשם שהאבן והמים יודעים מה הם רוצים ואת רצונם הם מגלים בעצם היותם, אני משוכנע שהמדבר היה רוצה להישאר כמו שהוא ולו גם ללא האדם".