בין ממשק אקטיבי לאי התערבות: שיקום יער ביריה לאחר נזקי שלגים

גולדי יורקוביץ1, מור אשכנזי2, דפנה גלזר2, דבורה שיצר1, אמיר פרלברג1, אחיעד שדה1, איתן רומם1 ויהל פורת2

1 מכון דש"א, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב
2 אגף הייעור, קרן קימת לישראל

רקע: סופת שלגים עזה שהתרחשה בגליל העליון בדצמבר 2013, גרמה לשבירה ולתמותה של עצים רבים ביערות בירייה, מירון ובעש"ט, ולהצטברות חומר עץ מת. קק"ל ניצלה הזדמנות זו לבחון את השפעת ממשק הסניטציה (סילוק/ריסוק עצים מתים) על מצב היער: התאוששות העצים, בריאותם, צמצום הסיכון לשריפות, שינויים במגוון הביולוגי והמורכבות המבנית של תת-היער.

הוקמו 32 חלקות, שכללו את הצירופים של סוג המסלע (רך/קשה) ומין האורן (ירושלים/ברוטיה). 16 חלקות עברו סניטציה, והאחרות שימשו כביקורת. הניטור בוצע שלוש פעמים, בשנים 2014 (לפני הטיפול), 2015 (אחרי הטיפול), ו-2024 (כעשור אחרי הטיפול). הדיגום כלל מדדים יערניים: גובה, קוטר גזע, כיסוי עלווה; כמות חומר עץ מת: חיפוי וגובה; התחדשות טבעית: אורנים ורחבי-עלים; ומדדים אקולוגיים בתת-היער: עושר, שפע ומגוון מיני צמחים.

תוצאות עיקריות: לאחר כעשור, כלל המדדים הראו התאוששות של היער והעצים, עם עלייה מובהקת בגובה, בקוטר הגזע ובכיסוי העלווה. פעולות הסניטציה הראו השפעה מובהקת בהפחתת כיסוי חומר העץ המת בחלקות המטופלות לעומת הביקורת (הקטנת סכנת השריפות). עם זאת, בהשוואה לממשק, נמצא כי סוג המסלע ומין האורן היו המשתנים המשמעותיים ביותר שהשפיעו על מבנה היער והצומח. עושר מיני המעוצים היה גבוה יותר במסלע רך, בעוד שמגוון המעוצים היה גבוה יותר במסלע קשה. בנוסף, נמצא כי הסניטציה השפיעה לרעה על שפע פרטי המעוצים בתת-היער, ולא נמצאה נגיעות משמעותית של חיפושיות קליפה בטווח הארוך.

מסקנות והמלצות: המחקר מאשר את ההתאוששות ארוכת-הטווח של היערות לאחר אירוע קיצון. הממצאים מצביעים על כך שסוג המסלע ומין האורן משפיעים יותר על המבנה האקולוגי של תת-היער, מאשר ממשק הסניטציה. מומלץ להמשיך את הניטור, במיוחד לאור השריפות שאירעו ב-2024 במהלך המלחמה, ולבחון את תהליך השיקום בעקבות הפרה חדשה זו בחלקות שנשרפו.