מגנונים התנהגותיים לניווט במהלך הנדידה

גיא קפילוטו1,3, גאיה שרף2, ענת לוי2, יוני וורטמן2,3.

1 מוקד מחקרים החולה, החוג לביוטכנולוגיה, תל חי אוניברסיטה בהקמה, גליל עליון, 1220800, ישראל
2 מוקד מחקרים החולה, החוג למדעי החי, תל חי אוניברסיטה בהקמה, גליל עליון, 1220800, ישראל
3 מיגל - מכון למחקר מדעי יישומי בגליל, 11016, קריית שמונה, ישראל

ניווט  במהלך נדידה הינו יכולת מופלאה המעוררת ענין רב ומושכת את סקרנותם של חוקרים מתחילת דרכו של המדע. תהליך הנדידה מורכב מתעופה ישירה ליעד ולעצירות ביניים שמטרתה  היא צבירת שומן שתאפשר את מקטע התעופה הבא. בעוד שהניווט בחלק התעופה הישיר נחקר רבות, ניווט מקומי והתמצאות באתרי המנוחה (stopover) כמעט ולא נחקרו כלל.

במחקר זה, בעזרת מערכת אטלס (ATLAS), עקבנו ואפיינו את תנועת סבכיים שחורי כיפה בעמק החולה, אתר עצירה מרכזי. בחנו את תנועת הסיבכיים לאחר העתקה מקומית מאתר הלכידה (2-4 ק"מ). בעוד שסיבכיים הראו יכולת ניווט ותנועה במהלך היום לאורך קווי צמחיה, הסבכיים נמנעו לחלוטין מתנועה במהלך היום כאשר העתקה בוצעה לאזורים בהם סביבת השדות הפתוחים אינה תחומה באזור צמחיה נמוכה. כך בעוד שהסיבכיים חוצים יבשות במהלך נדידתם בלילה, נראה כי תנועה מקומית לצורך שיחור מזון נמנעת לחלוטין באזורי השדות הפתוחים. בקיטוע אנתרופוגני, כך למעשה השדות הפתוחים מהווים מחסום לתנועה במהלך היום. מחקר זה בוצע בעמק החולה, אחד מאתרי העצירה ומצירי הנדידה המרכזיים בפלארקטי, ומבליט עד כמה גם אזורי חקלאות יכולים להוות גורמי קיטוע משמעותיים. עמק החולה, שנחשב שטח פתוח ובעל חשיבות רבה עבור ציפורים נודדות, הינו למעשה שטח מקוטע אשר במובנים רבים תנועת בע"ח בו מוגבלת. יש צורך לבצע פעולת לחבר את האזורים המקוטעים בעזרת רצועות צמחיה ושיטות קישור נוספות.