ממשק אדמות הכבול והשפעותיו ארוכות הטווח על תהליכי מינרליזציית קרקעות בסביבת האגמון

רותם גולן1, יניב פרייברג1, רועי קציר1, מני בן חור1 ואורן רייכמן2

1 המכון למדעי הקרקע, המים והסביבה, מכון וולקני
2 מוקד מחקרים החולה, החוג למדעי הסביבה, תל חי אוניברסיטה בהקמה

קרקעות כבול ברחבי העולם עברו במהלך העשורים האחרונים ייבוש והסבה לחקלאות, תהליך שגרם לשינויים ופגיעה באיכות הקרקע והמים. דוגמה לכך הם שטחי הביצות של עמק החולה, שיובשו בשנות ה־50 של המאה הקודמת. ייבוש זה חשף את שכבות הכבול לתהליכים הרסניים שכללו איבוד קרקע כתוצאה משריפות תת-קרקעיות, סחף רוח ופירוק חומר אורגני, תהליך שלווה גם בזליגת חומרי הזנה אל הנחלים במורד האגן ואל הכנרת. על מנת להתמודד עם ההשלכות הסביבתיות של הייבוש, הוחל בסוף שנות ה- 80 ותחילת ה- 90  של המאה הקודמת, בפרויקט שיקום קרקעות באמצעות ייצוב התנאים ההידרולוגיים באזור. במסגרת הפרויקט הוסדר מפלס מי התהום, נבנה גוף מים רדוד (האגמון) וננקטו צעדים במטרה לשמור על לחות הקרקע בשטחי הכבול. המחקר הנוכחי בחן את היעילות ארוכת הטווח של מאמצי השיקום בהאטת תהליכי פירוק הכבול ושמירת יציבותו. במסגרת זו, נדגמו 11 פרופילים של קרקע לאורך חתך של כשני קילומטרים מצפון לדרום, במקביל לגרדיאנט ההידרולוגי המקומי. בכל אתר דיגום נאספו דגימות קרקע בעומקים של עד שלושה מטרים, במרווחים של 20 ס"מ. הדגימות נותחו לקביעת תכולת רטיבות גרבימטרית (GWC), חומר אורגני (TOM), כלל הפחמן האורגני ואנאורגני (TOC ו-TIC, בהתאמה), חנקן כללי (TN) וזרחן כללי (TP). ניתוח התוצאות בוצע תוך התייחסות לשונות הליתולוגית שנמצאה בין שכבות המשקע. ערכי ה- TOM שנמדדו היו בטווח שבין 10% ל- 80%, עם מתאם חיובי לערכי ה-TOC (5-50%), כאשר בשכבות הקרקע הקרובות לפני השטח, התקבלו הערכים הנמוכים ביותר.

ניתוח מרחבי של אתרי הדיגום לאורך החתך, העלה כי היחסים TOC/TN, TOC/TP ו- TOC/TH, גבוהים יותר באזורים הסמוכים לאגמון (0–500 מ'), בהם מי התהום קרובים לפני השטח,  ממצא זה מעיד על שימור טוב יותר של החומר אורגני בתנאים אלה. ממצאים אלה והמגמות שנצפו מאשרים כי ייצוב מפלס מי התהום תורם למניעת חמצון והפחתה של הפגיעה בשכבות הכבול העמוקות. לעומת זאת, בחתכי קרקע מרוחקים יותר מגבולות אזור האגמון, נמדדו יחסים נמוכים יותר לכל עומק הפרופיל. נתונים היסטוריים ועכשוויים מצביעים כי בעוד ששכבות הקרקע העמוקות הנמצאות תחת תנאי רוויה יציבים, נותרו כמעט ללא שינוי. לעומת זאת, שכבות הכבול העליונות שנחשפו בעבר לתנאי חמצון, וחלקן מחומצנות עד היום, עברו תהליכי פירוק משמעותיים. נתוני העבודה מצביעים על כך כי ממשק מי התהום המונהג כיום בשטחי הפרויקט, מסייעים במניעת הידרדרות נוספת ופגיעה בשכבות הכבול.