בט"ו בשבט 2012 החלו קק"ל ומועצת הדבש בפרויקט משותף של נטיעת 1.5 מיליון עצים ושיחים צופניים (נותני צוף ואבקה), כתשובה להתמעטות כמות צמחי הצוף בישראל, ובעקבות זאת הירידה בהפקת הדבש.
המטרה היא לנטוע צמחים צופניים מסוגים שונים בהקצאה שנתית של 100 אלף שתילים בשנה נטיעות על ידי הדבוראים ובשטחיהם ונטיעות קק"ל בשטחי היער, בהם אקליפטוס, חרובים, שיזף מצוי ושקד מצוי, צמחי תבלין כמו רוזמרין, ריחן, זוטא ועוד רבים אחרים. קק"ל והמועצה לייצור ושייוק דבש עוסקות דרך קבע בזיהוי אזורים נוספים המתאימים לנטיעות, ובמקביל משתפות פעולה עם מנהלי רשויות מקומיות בארץ להצלת הדבורים ולתמיכה בענף המכוורת.
לקטלוג צמחים צופניים »
כוורן
בגלבוע. צילום: מיכאל חורי
האמירה כי היעלמות הדברים תביא לאבדן האנושות מיוחסת לאלברט איינשטיין. ואכן, בעולם כולו קיים כיום חשש גדול מאובדן שירותי ההאבקה בחקלאות שאותם מספקות הדבורים, ועקב כך לעתידה של תעשיית הדבש.
דבורת הדבש אחראית לאבק 80% מהגידולים החקלאיים בעולם. שוק המזון העולמי נהנה ממגוון גדול של פירות וירקות טריים, בזכות קיומן של הדבורים שאף מספקות חומרי גלם לתרופות רבות ויש להן תפקיד משמעותי בתעשיות הטקסטיל, הבשמים והקוסמטיקה בעולם.
לכן חשוב שכל ארגון וכל פרט בישראל יתחייב לנטוע בגינה או בשטחים שהם אחראים עליהם, צמחי צוף כדי לספק מזון לדבורים ולהבטיח את המשך קיום החקלאות וייצור המזון.
הפקת דבש מפרחי עצים
עד לפני שנים אחדות הכירו הצרכנים הישראלים שני סוגים של דבש: דבש המופק מפרחי בר ודבש המופק מפרחי פרי ההדר. דילול מאסיבי של הפרדסים, פתיחת שבילי הגישה ליערות קק"ל ושיתוף פעולה עם מועצת הדבש, הביאו לייצור דבש מפרחים של מיני עצים ושיחים הניטעים על ידי קק"ל.
דבורה
מתקרבת לפרחי זכר של חרוב מצוי כדי לאסוף צוף. צילום: פבלו צ'רקסקי, קק"ל
הרכבו הכימי של הדבש שמופק מעצי היער ומכיל תמציות עצים ולא תמציות פרחים שונה במהותו מזה של הדבש המופק בשדות פתוחים או באזורים אחרים. הדבוראים המפיקים דבש מעצי יער מתמקדים בשני אופנים של רדייה: האחת - רדייה נקודתית מסוג עץ אחד, כמו דבש מאיקליפטוס, דבש משיזף, דבש מאשל, דבש מחרוב, השנייה - רדייה המתמקדת בתא שטח אחד ביער ומאפשרת ליהנות מדבש ייחודי לאזור, כמו: "דבש יערות מנשה", "דבש יער בן שמן" וכדומה.
כיוון שפריחת עצי יער כמו האיקליפטוס, השיזף והחרוב מתקיימת בחודשי הסתיו, שהיא העונה הקשה ביותר לדבוראים מבחינת מצאי הצוף, הדבר מאפשר את המשך רדיית הדבש על ידי היצרנים גם בעונה חלשה זו של השנה.
דבש המופק מפריחת מיני האיקליפטוס השונים
האיקליפטוס נחשב "מרעה הדבורים העמוס ביותר", והדבש שמופק מפרחיו הוא איכותי ובעל ארומה מיוחדת וטעם עז. הוא בעל מתיקות גבוהה וצבעו כתום-זהוב. שנים רבות היה איקליפטוס המקור אחד מסמלי המעשה הציוני כמייבש הביצות, ולאחרונה הוא זוכה לעדנה משום נחיצותו לתעשיית הדבש ולמטרות תפוקת עץ.
פרחי
אקליפטוס המקור בנחל האלה. צילום: ארכיון צילומי קק''ל
מיני האיקליפטוס מסוגלים לגדול בטווח רחב של קרקעות. הם בעלי מועדי פריחה שונים. חלקם פורחים רוב השנה וחלקם פורחים בסתיו, בזמן שכמעט אין פריחות של עצי חורש טבעי ארצישראלי. קק"ל אקלמה בארץ בעשרים השנים האחרונות מינים "צופניים" רבים, חלקם עצים נמוכים ו/או בגובה בינוני, בעלי פריחות שופעות ומרהיבות בצבעי אדום וצהוב.
800 אלף עצי איקליפטוס למטרות צוף ניטעו בשרון, בעמק יזרעאל, במישור החוף, בעמק חפר, בערבה ובבקעת הירדן.
יער האיקליפטוסים הוותיק והמוכר מכולם הוא יער חדרה. יער דודאים בנגב עשיר באיקליפטוסים בצבעי פריחות כתום ואדום. העצים קטנים ונמצאים קרוב לעיני המטיילים. איקליפטוסים נוספים תוכלו למצוא בשפע בחורשת הסרג'נטים שבפארק שלולית החורף בנתניה, בעמק חפר וברמות מנשה.
דבש המופק מחרוב מצוי
פריחת החרוב מתרחשת באוקטובר, צבע הדבש שמופק ממנו זהוב כהה והוא בעל מתיקות בינונית. העץ מאובק על ידי הרוח והחרקים. פירותיו, תרמילים מוארכים, מתוקים וטובים למאכל אדם. הם מבשילים בחודשים יולי-אוגוסט, כשנה לאחר הפריחה. עצי הזכר שלו נושאים פרחים בעלי ריח אופייני.
תרמיל החרוב בשרני ושטוח ומתפתח מפריחת עץ הנקבה (עצים זכריים אינם נושאים פרי). בתוך התרמיל יש זרעים קטנים ואחידים שמשקלם נמוך. ציפת הפרי דובשנית והיא עוטפת זרעים קשים, הנקראים "גרות". משקל גרה הוא בדרך-כלל 0.2 גר', ושמה ביוונית "קראט" –
מכאן מקור השם ליחידת המשקל של זהב ואבני חן.
את החרוב ניתן למצוא ברכסי הכורכר שבאזור החוף, מראש הנקרה ועד לעיר נתניה, בעיקר בגבעות מתחת לרום של 400 מטר, וכן למרגלות ההרים במזרח הגליל ובמערבו, בכרמל, ברמות מנשה ובהרי יהודה. קק"ל נוטעת כיום עצי חרוב בשטחי נטיעות מעורבות של רחבי עלים.