נחנו וצפינו? בואו נמשיך הלאה. מאזור האנטנה השביל יורד ונראים נופים אחרים: קיבוץ צובה עם ההר הבולט שמעליו והכרמים שבעמק ונחל צובה ולידו הכפר עין ראפה. מעבר לכביש 1 אנו רואים את קריית ענבים, מעלה החמישה והר אדר. לאחר שצעדנו כ-250 מטר מהאנטנה אנחנו עוזבים את דרך העפר ופונים שמאלה בשביל מדרגות שמטפס מעט מעלה.
מכירים את העצים בעלי הקליפה האדומה? נכון. אלו הם עצי הקטלב, שקליפתם האדומה מתחלפת כל שנה ומתחתיה נשאר גזע עץ צהבהב וחלק. אנחנו נהנים לפסוע כעת בין הכמות הרבה של העצים האדמדמים והמיוחדים האלה. בהמשך נמצאת טרסה ענקית שיוצרת מדרגה שהשביל עובר עליו. כנראה שהיא נבנתה בשנות ה-50 על ידי עולים חדשים שעסקו בעבודות ייעור. אנו חולפים על פני עצי האורן והברוש, ששרדו את החורף הקשה של שנת 2015 ויצאו ממנו, למרבה הצער, בנזק.
ומה נמצא מולנו? ואיך זה קשור לשם "שביל המטוס"? אנו רואים כעת מולנו את מושב גבעת יערים. המסלול נקרא גם שביל המטוס לזכר סיפור היסטורי שקרה פה כמה ימים לפני הכרזת קום המדינה.
ב-10 במאי 1948 המריא מטוס מדגם נורסמן, שהגיע שבוע קודם לכן מאיטליה, במטרה להפציץ את עמדות הכוחות הערביים באזור בית מחסיר (כיום בית מאיר) ובכך לסייע לכוחות העבריים במאמצים לפרוץ את הדרך לירושלים. כאשר הגיע המטוס ליעד, טייס המשנה, דניאל בוקשטיין, דיווח בקשר: "זיהינו את המטרה, אנו יורדים להפציץ". אך מאז נותק הקשר והמטוס נעלם עם כל אנשי צוותו. רק חודשיים לאחר מכן נמצאו שרידי המטוס והגופות. אנשי הצוות שלא שרדו הועברו לקבורה בקרית ענבים. כיום מוצב חלק ממנוע המטוס לזיכרון באנדרטה המרכזית של חיל האוויר שבהר טייסים, וחלק אחר נמצא בגן ביישוב גבעת יערים.