המצפור, הצופה אל נופי עמק החולה המרהיבים נחנך ב-24 בנובמבר 2017 בסיוע JNF ארה"ב ושמו משקף את ברית האחים שנוצרה בין שני החיילים המונצחים בו. שלט ההנצחה שהוצב במקום מספר את סיפורם של שני החיילים, לוחמי גדוד שחם בחטיבת הנח"ל, היום הטראגי בו נהרגו והברית בין בני המשפחות והחברים שהתאחדו סביב הטרגדיה.
מפקד הפלוגה של קולומיטי ושייך איתי טנגר אמר בטקס חנוכת המצפור כי "אנחנו באים לחזק את המשפחות, אבל מקבלים מהם הרבה מאד כח!"
הורי החיילים ומשתתפי הטקס חושפים של שלט ההנצחה. צילום: שני ישראלי
חי קלומיטי ואמיר שייך נהרגו בינואר 1993 מפיצוץ מטען צד שפגע בנגמ"ש שלהם בהר דב. חי היה הרוח החיה והאחראי על השיבוצים והסדר בפלוגה. אמיר היה לוחם וספורטאי מצטיין. שניהם התנדבו לשרת ביחידת הנח"ל ושם נפגשו כנציגי חלקים שונים של החברה הישראלית שמטרתם המשותפת הייתה לשרת ולהגן על מדינתם.
מפקדיהם וחבריהם לנשק של אמיר וחי שומרים על קשר אמיץ עם משפחותיהם גם 24 שנים לאחר מותם. הם נפגשים, משתתפים באזכרה השנתית ומטיילים יחד, ותמיד חלמו להקים אתר הנצחה שאליו יוכלו להגיע כדי לזכור את הנופלים.
החלום התגשם בסיוע JNF ארה"ב, עם חנוכת המצפור ובו רחבה עם ספסלים, הצופה על הנוף הנפלא של עמק החולה, החרמון והלבנון. שם המקום, "מצפור א"ח" משקף את ראשי התיבות של שמות החיילים וכן את תחושת האחווה ביניהם ובין בני משפחותיהם וחבריהם.
לדברי אחותו היחידה של חי מירי קלומיטי-ישר, "אנחנו מאוד אוהבים לטייל ולכן היה לי חשוב שהמצפור ממוקם על שביל ישראל, כי הרעיון שמאחורי השביל – טיולים, החיבור לארץ, והעברת הערכים לדור ההמשך מאד מסמל את חי. סיבה נוספת לכך שבחרנו למקם כאן את המצפה היא העובדה שהנקודה שבה הם נפלו לא נגישה, ומכאן אפשר לצפות עליה".
המצפור מהווה נקודת מנוחה ותצפית עם לוח המסביר את הנוף הנשקף ומנגיש אותו למטיילים. בעתיד מתכוונת המשפחה לתרום למקום מסבירן וספריית שביל, ואולי אף מקור מים לטובת המטיילים בשביל ישראל.
אביו של אמיר מואנה שייך אמר כי "אמיר אהב את החיים, אהב את המשפחה ואהב את המדינה. הוא היה גדול והכבוד הגדול שהוא מקבל מצה"ל אחרי מותו הוא יוצא דופן. לצד היגון, זה מחמם את הלב".
בטקס הסרת הלוט מעל שלט ההנצחה, נשאו דברים הקצינים המפקדים, בני המשפחה ונציגי החברים.
זר לרגלי האנדרטה במצפור. צילום: שני ישראלי
מפקדם של אמיר וחי לביא זמיר אמר בקול חנוק מדמעות כי "חי שיבץ את עצמו לפעולה כי רצה לצאת מהחמ"ל הפלוגתי. אמיר ניגש אלי וביקש להיות הקשר של היחידה. כך יצא שחי ואמיר היו החיילים הקרובים אלי ביותר בזמן המבצע. אין יום שחלף מאז האירוע שבו אני לא חושב עליהם, על הפוטנציאל האדיר שהיה לכל אחד מהם, על הנשים שלא נשאו ועל הילדים שלא נולדו להם. השנים חלפו ועליתי בסולם הדרגות, אבל במעמדים רבים ובמפגשים עם המשפחות אני עדיין המפקד שעלה ללבנון עם הכיתה שלו וחזר בלי שני חיילים".
לדברי חברת ילדותו של חי יעל בר פסח, "שנים אנחנו חולמים על מקום כזה שעם כל היופי שבו, עוטף את כולנו יחד. אני מקווה שהפינה הזו תהווה הזדמנות לרגע של מנוחה והרהור פנימה והחוצה".
אביו של שאמיר הודה בשם המשפחות לקק"ל ול-JNF ארה"ב, על התרומה, העיצוב והתכנון של המצפור: "כולנו תקווה שברית הדמים הזו תהפוך לברית אחים, שישרור שלום בארצנו, שאין לנו אחרת, ונזכה לחיים של שלווה ונחת".
נשיא JNF דרום קליפורניה דיק ברמן אמר למשתתפי הטקס, "אני מרגיש מבורך ולכבוד הוא לי להיות כאן ולהשתתף בטקס המרגש הזה. אני שמחה שיכולתי לסייע ולהפוך את המצפור למציאות".
את הטקס הנחה מנהל מחלקת התרמה בישראל בקק"ל מיכאל בן-אבו, שהתייחס בדבריו לחלל שנוצר בקרב המשפחות והחברים שמאבדים אדם צעיר בטרם עת: "ההולך מאתנו אשר נפל בקרב, בדרך לחימתו, ובדרך חייו ואופן חיוכו, משאיר לנו אחריו מעין צוואה, שהיא גם ציווי, כיצד עלינו להמשיך לחיות את חיינו, בין אם בשמחה ובאופטימיות, ובין אם בהמשך עשייה ובנייה מלאת תקווה של העתיד. אחד השיעורים המרכזיים, שלמדתי בשנים האחרונות מהעיסוק בהנצחת חיילים ואזרחים בקק"ל, הוא החובה לזכור ולצמוח".
בן אבו הודה לעובדי צוות מרחב צפון בקק"ל קק"ל שפעלו להקמת המצפור ובמיוחד למפקדם של חי ואמיר לביא זמיר, שפעל ללא לאות לגיוס התרומה שאפשרה את הקמת המצפור.
זמיר סיכם את הטקס המרגש באומרו כי "משפחות שייך וקלומיטי, אתן אתם משפחות אצילות. אני שואב מכם כוחות רבים. לא בחרתם בכך, אבל הפכתם סמל לחוזק ולאחדות הישראלית. יחד אתנו אתם מרכיבים את העם הישראלי".
לכתבות נוספות בחדשות קק"ל