לוח אירועים וסיורים מודרכים

<ספטמבר 2020>
אבגדהוש
303112345
6789101112
13141516171818/9/2020 - מבעד לזכוכית - תערוכת צילום במרכז העיר ירושלים1919/9/2020 - מבעד לזכוכית - תערוכת צילום במרכז העיר ירושלים
2020/9/2020 - מבעד לזכוכית - תערוכת צילום במרכז העיר ירושלים2121/9/2020 - מבעד לזכוכית - תערוכת צילום במרכז העיר ירושלים2222/9/2020 - מבעד לזכוכית - תערוכת צילום במרכז העיר ירושלים2323/9/2020 - מבעד לזכוכית - תערוכת צילום במרכז העיר ירושלים2424/9/2020 - מבעד לזכוכית - תערוכת צילום במרכז העיר ירושלים2525/9/2020 - מבעד לזכוכית - תערוכת צילום במרכז העיר ירושלים2626/9/2020 - מבעד לזכוכית - תערוכת צילום במרכז העיר ירושלים
2727/9/2020 - מבעד לזכוכית - תערוכת צילום במרכז העיר ירושלים2828/9/2020 - מבעד לזכוכית - תערוכת צילום במרכז העיר ירושלים2929/9/2020 - מבעד לזכוכית - תערוכת צילום במרכז העיר ירושלים3030/9/2020 - מבעד לזכוכית - תערוכת צילום במרכז העיר ירושלים11/10/2020 - מבעד לזכוכית - תערוכת צילום במרכז העיר ירושלים22/10/2020 - מבעד לזכוכית - תערוכת צילום במרכז העיר ירושלים33/10/2020 - מבעד לזכוכית - תערוכת צילום במרכז העיר ירושלים
44/10/2020 - מבעד לזכוכית - תערוכת צילום במרכז העיר ירושלים55/10/2020 - מבעד לזכוכית - תערוכת צילום במרכז העיר ירושלים66/10/2020 - מבעד לזכוכית - תערוכת צילום במרכז העיר ירושלים77/10/2020 - מבעד לזכוכית - תערוכת צילום במרכז העיר ירושלים88/10/2020 - מבעד לזכוכית - תערוכת צילום במרכז העיר ירושלים99/10/2020 - מבעד לזכוכית - תערוכת צילום במרכז העיר ירושלים1010/10/2020 - מבעד לזכוכית - תערוכת צילום במרכז העיר ירושלים
<< לכל האירועים
 
2040-רילוקיישן ישראלי: קק"ל בונה את ארץ המחר.  הקליקו לפרטים
 

מצפה בית אשל

בית אשל, כיום בשטח פארק נחל באר שבע, היה אחד משלושה מצפים שהוקמו בקיץ 1943 מדרום לבאר שבע והיוו את תחילת ההתיישבות החלוצית בנגב. לאחר מספר שנים של התפתחות ושגשוג, החלו חברי המקום לסבול מעוינות של השכנים הערבים ובהמשך מהתקפות של הצבא המצרי, עד נטישתו הסופית בינואר 1949. קק"ל שחזרה את האתר והפכה אותו לאתר היסטוריה ומורשת מרתק, המביא את תולדותיו הקצרות והסוערות של היישוב הקטן, שתרם תרומה אדירה לראשית ההיאחזות היהודית בנגב.


תעודת זהות

חצר בית אשל המשוחזרת. צילום: יעקב שקולניק
חצר בית אשל המשוחזרת. צילום: יעקב שקולניק


מרחב: דרום

אזור ניהול גאוגרפי בקק"ל: נגב צפוני-מערבי

אתרים מונגשים: יש

שעות פתיחה
ימים ראשון עד חמישי, בין השעות 09:00 – 16:00
ימי שישי וערבי חג, בין השעות 09:00 – 14:00
קבוצות נדרשות לתאם במקום ביקור
לשירותכם, להלן טופס עבור תיאום מראש של ביקור קבוצות במקום
 טופס תיאום ביקורי קבוצות בבית אשל »

איך להגיע?
בית אשל שוכנת בצד רחוב שלושת המצפים בבאר שבע. זוהי דרך כבושה, שנמצאת בין מחלף שרה (מפגש כביש 25 עם כביש 40) וצומת בית אשל (מפגש כביש 25 עם כביש 406). הפנייה למצפה ממעגל התנועה שבכביש מס' 25 (שדרות יגאל אלון), כ-600 מטר ממזרח לצומת בית אשל.

קישור למפה כאן בהמשך.

  למפת בית אשל
  להורדת העלון "עלי מורשת - מצפה בית אשל"

תולדות המקום

בשנת 1934 הציבה חברת "הכשרת היישוב" בבאר שבע צוות שפעל לרכישת קרקעות בנגב. הצוות הפסיק לפעול בשנת 1938 עקב התגברות מאורעות הדמים בארץ, אך הספיק לרכוש עשרות אלפי דונמים ובהם אדמות א-סיר, שהשתרעו על כ-10,000 דונם. הרוכשים, יהודים מאנגליה ומדרום אפריקה, לא באו. בדואים נטו את אוהליהם דרך קבע במקום ואף רעו את עדריהם ללא רשות.

בשנת 1939 פרסמה הממשלה הבריטית את "הספר הלבן" ובו תקנות שמנעו מיהודים לרכוש קרקע מערבים, אך לא מנעו העברת קרקעות בין יהודים. שלוש שנים אחר כך, לקראת אפשרות של חלוקת הארץ למדינה יהודית ולמדינה ערבית, החליטה הנהגת היישוב היהודי לקבוע נוכחות בנגב כדי להבטיח את צירופו למדינה היהודית העתידית. קק"ל קיבלה על עצמה לאתר את בעלי הקרקעות היהודים בנגב, לרכוש מהם את האדמות וליישב בהן יהודים.

כך היה. בשנת 1943 הקימה קק"ל על הקרקעות שרכשה את המצפים גבולות, רביבים ובית אשל, שקם על אדמות א-סיר.

בית אשל כיום, ממעוף הציפור. צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל
בית אשל כיום, ממעוף הציפור. צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל

בראשית
כצעד ראשון ביצעה קק"ל באדמות א-סיר קידוחים למציאת מים. חמשת הקידוחים הראשונים אכזבו. מים נמצאו רק בקידוח השישי, בשולי נחל באר שבע ובמרחק 10 מטרים בלבד מגבול אדמות קק"ל. מצפה בית אשל נבנה ליד הקידוח המוצלח והמקום נמסר לתנועת המושבים, שהטילה את המשימה החלוצית על ארגון היוגב, רובם בוגרי עליית הנוער מאוסטריה ומגרמניה.

המצפה נבנה על ידי חברת סולל בונה והבנאים היו יהודים מירושלים. תבנית המצפה דמתה לדגם של חצרות תל חי, כינרת ובן שמן. "הטירה" כללה חומה שהקיפה חצר (50X40 מטר), ובה שער אחד. בצד הצפוני של החצר נבנה בית הקשתות ובו חמישה חדרים. חדר אחד נועד למטבח, השני לחדר האוכל והשלישי למגורי חברים. החדר הרביעי נועד לאנשי קק"ל ולמוסדות אחרים בעת שהותם בנגב ובחדר החמישי השתכן עמינדב אלטשולר ("חוואג'ה אמין"), שטיפל בעיקר בפינוי בדואים מקרקעות שזה מקרוב הועברו לבעלות קק"ל. אלטשולר סייע רבות למתיישבים ביחסיהם עם הבדואים וערביי העיר באר שבע. בפינה הדרומית של החצר נבנה בית ביטחון בן קומתיים, שבו התגוררו חלק מהחברים. בצדו נבנו חדר לנשק ותחנה של שבעת הנוטרים חברי בית אשל, שפעלו במסגרת המשטרה הבריטית.

ממצפה ליישוב
על פי התכנית המקורית, בבית אשל היו אמורים להתיישב 12 גברים בלבד. חברי ארגון היוגב חשבו אחרת, ובהדרגה הצטרפו למצפה בחורות ובחורים נוספים. בסוף שנת 1944 הצטרפו חברי גרעין "רשפים", יוצאי רומניה, ובנות שסיימו את לימודיהן בבתי הספר עיינות ונהלל. בשנת 1946 הצטרפה קבוצה של בוגרי עליית הנוער מכפר יהושע ואחר כך הצטרפו חברים נוספים.

שלוש שנים לאחר ייסוד המצפה הביאו החברים לבית אשל גם את ילדיהם ולשם כך הוקמו מרפאה וחדר מגורים לרופא. בית הקשתות הותאם למגורי ילדים. חדר האוכל הכללי עבר לקומה הראשונה של בית הביטחון ולידו נבנו מטבח מודרני (ללא מקרר) וכן מחסן בגדים. בחצר הותקן גם "סליק" סודי לנשק הבלתי חוקי.

בעיות השיכון הקשות נפתרו בהדרגה על ידי הקמת אוהלים ולאחר מכן שני צריפים ושלוש בקתות שנבנו מלבני בוץ. בקיץ 1947 מנה היישוב, שהתנהל כקיבוץ לכל דבר, יותר מ-100 תושבים ובהם 12 ילדים. זה היה, בשעתו, היישוב הגדול ביותר בנגב והיחיד שחיו בו ילדים.

בקיץ 1947 בנתה קק"ל צריף שוודי גדול ששימש משרד לארגונים שעסקו ביישוב הנגב. שני צריפים נוספים נבנו על ידי הסוכנות היהודית ושימשו מגורים לנוטרי המשמר הנע, שקבע את בסיסו בבית אשל. הצריף נהרס כליל בהפגזה הראשונה ושארית הקרשים שימשו להקמת הביצורים החדשים.

חצר בית אשל בימי ההתיישבות. צילום: יעקב רוזנר
חצר בית אשל בימי ההתיישבות. צילום: יעקב רוזנר

התפתחות היישוב
בית אשל הפך ליישוב משגשג. בחבל ארץ שזוכה ל-200 מ"מ גשם בשנה בלבד נערכו ניסיונות לגידול חיטה ושעורה, אגבות ועצי פרי המבוססים על מי גשמים בלבד, ללא תוספת מים. המתיישבים ביצעו ניסיונות בגידול אגסים ותירס למספוא בלימנים (סכרים) שזכו לתוספת נגר של מי גשמים בערוצים שנסכרו. בבית אשל נערכו הניסיונות הראשונים בארץ בגידול ירקות על מצע מנותק, הוקמה תחנה מטאורולוגית משוכללת ונמדדו כמויות המים שזרמו בעת שיטפונות בנחל באר שבע.

אנשי בית אשל חרשו את הקרקעות שרכשה קק"ל באזור. על האדמות האלה קמו מאוחר יותר היישובים שובל, נבטים, עומר, משמר הנגב, חצרים, אורים הישנה (גריין), חלוצה, רמת הנגב וחזעלה (כיום נאות חובב).

אנשי המצפה פיתחו מקורות פרנסה נוספים: שירותי הובלה בשתי משאיות ובטנדר, טרקטור גדול די-6 ובולדוזר לעבודות עפר. שני טרקטורים עסקו בעיקר בחריש שטחים חדשים של קק"ל בנגב כדי לממש את הבעלות עליהם. הם הקימו קבוצת בניין, הפעילו מוסך לתיקון מכוניות, מפעל לייצור מוצרי פח ופלוגת עבודה זמנית בנס ציונה. אנשי בית אשל פיתחו לול מטילות, רפת לחלב, מאפייה, גן ירק בהשקיה ומשתלה לעצי יער שסיפקה בעיקר עצי אשל. בית אשל גם מכרה מתוצרתה ליישובים בסביבה.

בעקבות ההצלחה של שלושת המצפים, נוסדו באוקטובר 1946, מוצאי יום הכיפורים תש"ז, 11 יישובים חדשים בנגב. מבית אשל יצאו מקימי חצרים ונבטים ומאוחר יותר מקימי חזעלה.

ילדים ביישוב. צילום: יעקב רוזנר
ילדים ביישוב. צילום: יעקב רוזנר

ראשית המלחמה
אות ראשון הסתמן באפריל 1947, כאשר בדואים היכו טרקטוריסט מבית אשל עד אובדן הכרה. מאז ידעו אנשי בית אשל התנכלויות רבות. הקרבה לבאר שבע, שנחשבה קודם ליתרון, הקשתה על מצבו של המצפה.

באוגוסט 1947 נרצח החבר אהרון מוכתר בדקירות סכין כאשר נסע באוטובוס ערבי מעזה לבאר שבע. בגלל התנכלויות והשלכות אבנים מכפרים ערביים שהיו לאורך הכביש, הוגבלה הובלת האספקה ליישוב לפעם בשבועיים.

באוקטובר קיבל הפלמ"ח את האחריות לביטחון יישובי הנגב. בבית אשל הוצבה מחלקה ובה כ-15 לוחמים בפיקודו של עמיחי צור. המחלקה עסקה בעיקר בסיורים להכרת האזור. בסוף נובמבר 1947 הוכשר בבית אשל מסלול לנחיתת מטוסים קלים. פעם בשבוע נחת במקום מטוס שהביא בעיקר דואר. נתיב תחבורה זה נחסם באפריל 1948 משום שהערבים תפסו עמדות שולטות וירו במטוסים הנוחתים.

בראשית נובמבר 1947 ביקרה משלחת טכנית של" ההגנה", שקבעה את תכנית הביצורים וחומרי הבנייה הנדרשים. ארבעה מומחים לבניית ביצורים מטעם "סולל בונה" הנחו את תושבי המצפה בבניית שש עמדות, מספר תעלות קשר ומקלט קטן. המערכת הזאת עמדה מול ירי מנשק קל, שנורה מבאר שבע.

לאחר כ"ט בנובמבר, היום שבו הצביעה העצרת הכללית של האומות המאוחדות בעד תכנית החלוקה של הארץ, המצב נעשה קשה יותר. בית אשל החלה לספוג ירי מנשק קל. ב-14 בדצמבר הותקפה משאית של בית אשל, שהובילה מים ואספקה לחזעלה. בחילופי היריות נהרג יהודה הרץ, הנוטר שליווה את המשאית.

ב-17 בדצמבר 1947 תקפו מאות ערבים את נבטים. מטוס פייפר של טייסת הנגב נחת באותו יום בבית אשל כדי לאסוף פצוע. אנשי המצפה ולוחמי הפלמ"ח הטעינו את המטוס בצרור רימונים ובמקלע שלועו כוון כלפי מטה. לוחם פלמ"ח הצטרף לטייס. הפייפר טס לעבר נבטים והלוחם ירה במקלע והשליך את צרור הרימונים. התוקפים נבהלו ונסוגו. אירוע זה נחשב לפעולת התקיפה הראשונה של חיל האוויר הישראלי הצעיר.

בראשית דצמבר 1947 חדרו לחדרי הילדים מבעד לחלונות הפתוחים קליעים שנורו מבאר שבע. המטפלות הורו לילדים לישון על הרצפה, מתחת למיטות. חברי בית אשל פנו למטה חטיבת הנגב שבניר-עם וביקשו לפנות את הילדים. באותו זמן, בדרך מקרה, ביקרו במצפה קציני המשטרה הבריטים מבאר שבע ובראשם מייג'ור בורן, שהציע לפנות את כל תושבי בית אשל בחסות בריטית, לאחר שהעריך שאין להם סיכוי לעמוד מול התקפות הערבים. אנשי בית אשל סירבו, אבל ביקשו סיוע בפינוי הילדים והאמהות. זה היה מבצע מסוכן, גם בחסות הבריטית. בליל 24 בינואר הגיעו לבית אשל שלוש שריוניות של הצבא הבריטי. לאחר פרידה מרגשת עלו עליהן שמונה אמהות ו-11 ילדים, חברה בהריון מתקדם וחבר מלווה. השיירה עקפה את באר שבע מדרום ונסעה בדרכי עפר עד ח'אן יונס, שם עצר אותם מחסום של הערבים. מפקד השיירה האנגלי הזדקף וצעק: "כאן הצבא הבריטי". הערבים התרצו ונתנו למשוריינים להמשיך בדרכם לקיבוץ ניר-עם. למחרת נסעו המפונים לכפר ויתקין ושם עשו את ימי המלחמה במחנה זמני.

בסוף דצמבר 1947 פירקה הממשלה הבריטית את משטרת היישובים העבריים בארץ ישראל. שבעת הנוטרים חברי בית אשל ו-16 הנוטרים של המשמר הנע סיימו את שירותם ונשקם נלקח מהתחנה. בשני הצריפים שלהם השתכנו במקומם אנשי הפלמ"ח.

במארס 1948 נהרג איש הפלמ"ח מאיר בונדי, בסיור שנתקל במארב.

בראשית מארס 1948 נפגשו שניים מחברי בית אשל בתל אביב עם מפקד הפלמ"ח יגאל אלון, כדי לדרוש תוספת לוחמים ונשק. אלון הסביר להם את המצב החמור לאשורו, ללא כחל וסרק: "אין באפשרותנו לשלוח לכם נשק ולוחמים, אולם חשובה לנו נוכחותכם ממזרח לבאר שבע הערבית. אם תותקפו - לא נוכל לעזור לכם. תחזיקו מעמד כמה שרק אפשר. אם תצליחו - מה טוב, ואם לא תצליחו - אללה כרים! ותגידו תודה אם תישארו בחיים אחרי המלחמה הזאת". דבריו הקשים של יגאל אלון לא הרתיעו את חברי בית אשל.

מבנה משוחזר. צילום: יעקב שקולניק
מבנה משוחזר. צילום: יעקב שקולניק

מול הצבא המצרי
ב-15 במאי 1948 פלש הטור המערבי של הצבא המצרי למדינת ישראל הצעירה. ב-17 במאי פלש הטור המזרחי של הצבא המצרי ונע בכביש ניצנה-באר שבע, בדרכו לחברון ולירושלים. ב-20 במאי החל הצבא המצרי להפגיז את בית אשל בתותחים ובמרגמות. תוך שלוש שעות ספג היישוב הזעיר יותר מ-400 פגזים, שהרסו את רוב העמדות והמבנים במשק. מפקד גזרת בית אשל-נבטים משה אלברט (יצהר) נהרג כאשר עלה לבית הביטחון לחלץ את מכשיר הקשר. באותו יום נהרגו מרבית בעלי החיים ביישוב.

לאחר ההפגזה נעו חיילים מצרים לעבר בית אשל, ששמרה כל העת על דממת אש כדי לחסוך בתחמושת. לפתע נסוגו המצרים. בתום המלחמה סיפר קצין מצרי שבוי שמפקד המתקפה לא הספיק להשיב את ידו לאחור לאחר שהכניס פגז למרגמה. הפגז פגע בידו והתפוצץ, וחיילים מצרים שהיו בקרבתו נהרגו ונעצרו. הצבא המצרי לא שב עוד להסתער על בית אשל מכיוון שהתמקד בקרבות על ירושלים, אך המשיך להפגיז את היישוב מדי יום ביומו בתותחים ובמרגמות.

במהלך שנת המלחמה הגיעו לבית אשל שש שיירות. השיירה האחרונה, שהגיעה ב-21 במאי, הביאה נשק צ'כי וכמות גדולה של תחמושת ומוקשים, שתרמו תרומה עצומה לכושר הלחימה של בית אשל. עם השיירה הגיעו אספקה ומתנדבים מבני המושבים ("נערי בילו") ואיתם יונתן דותן (ג'וני), שהחליף את מפקד הגזרה משה יצהר ההרוג.

המשימה הדחופה והחשובה הייתה לבנות מחדש את מערכת הביצורים לאחר שהקודמת קרסה. אחד מחברי בית אשל, שרכש במלחמת העולם השנייה ניסיון בבניית ביצורים, הציע תכנית. לאחר שיפורים קלים של מפקד האזור וג'וני, זכתה התכנית באישור מפקדת החטיבה שברוחמה. התכנית קבעה שבע עמדות מחופרות וממוגנות ותעלות קשר עמוקות. בעורף כל עמדה נבנו שלושה בונקרים למגורים אישיים. כן הוקם מקלט גדול ובו מטבח, מחסן מצרכים, מחסן בגדים, מאפייה, מרפאה ומגורים לבחורות ולרופא. נבנה בונקר לפיקוד ולקשר. המגינים הקיפו את בית אשל בסוללת עפר ממערב ומצפון וכיסו את מכון המים בעפר. הביצורים נבנו על ידי אנשי בית אשל וחברי הפלמ"ח בעבודת כפיים מאומצת. חלק מהעבודות נעשו בלילות, תחת הפגזות בלתי פוסקות.

ב-28 במאי, בעת הנחת מוקשים מסביב לבית אשל, נהרג החבלן משה רוזנצוויג. ב-3 ביוני עלה סיור של אנשי הפלמ"ח על מוקש. בקרב שהתפתח נהרגו אנשי הפלמ"ח שלמה גרינפל ומרדכי גריץ, שהיו מוצבים בבית אשל. במהלך כ-150 ימי הפגזות ספג היישוב לפחות 3,000 פגזים, ללא אבדות בנפש, הודות לאיכות הביצורים אשר נבנו מחדש לאחר ההפגזה הראשונה. בחודש אוגוסט 1948 פוצצו אנשי בית אשל את בית הביטחון, מכיוון שקירותיו נפגעו מפגזים והיה חשש שהבניין יקרוס.

המגורים בבונקרים ובמקלט היו בתנאים קשים. האוכל הוגש לכל אחד בנפרד ועל האנשים נאסר להתאסף יחדיו מחשש לפגיעת פגז. האספקה הלכה והתמעטה עקב הצורך להתחלק במלאי עם היישובים השכנים.

מצוקת האספקה הובילה לפתרון מקומי חלקי. החברים פרסו פרוסות בשר מפרות שנפגעו ולאחר טבילה במלח תלו אותן לייבוש בשמש. הריח היה נורא, כמו גרביים מסריחות אבל נתחי הבשר המיובש התבשלו במטבח ונאכלו בתיאבון. פרוסות הבשר נקראו "הגרביים של נתן", על שמו של הפר שנהרג בהפגזה.

עמדת מגן משוחזרת. צילום: יעקב שקולניק
עמדת מגן משוחזרת. צילום: יעקב שקולניק

עקב הירידה המשמעותית במלאי האספקה וכישלון הלחצים שהופעלו על מטה פיקוד הדרום, נולד הרעיון לפתור את בעיית האספקה על ידי הכשרת מסלול נחיתה של מטוסים גדולים בעלי ארבעה מנועים. למטרה זו הועבר במבצע מסובך הטרקטור. במנחת הותקנה תאורה שאפשרה המראות ונחיתות בלילות. בראשית אוגוסט החלו לנחות מטוסי דקוטה פעם בשבוע והביאו אספקה רבה. מהמנחת נשאו אנשי בית אשל את האספקה על גבם, מרחק של עשרה קילומטרים. מאמצע אוגוסט 1948 ואילך זכו שני היישובים הנצורים לאספקה סדירה של מזון.

המצור המצרי הוסר ב-21 באוקטובר 1948, כאשר צה"ל כבש את באר שבע. למחרת התרחש אסון: קבוצת חברים נסעה מבית אשל לבאר שבע המשוחררת. בדרך עלה הטנדר על מוקש מצרי וחבר בית אשל זאב (טיטי) גרינברג נהרג.

ב-25 באוקטובר ביקר בבית אשל ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון. בתום הביקור הוא הצהיר: "כל מי שעבר את הגיהנום הזה, ראוי לקבל מדליה מהדרגה הגבוהה ביותר".

באותו יום ביקרו מרבית אלופי צה"ל והביעו את הערכתם הרבה לאיכותם וליעילותם של הביצורים אשר נבנו על ידי חברי בית אשל וחברי הפלמ"ח. ואכן, בשנת 1982 זכו ותיקי בית אשל לקבל לידיהם את נס הקוממיות - אות הוקרה של צה"ל ליישובים ולמוסדות שעמדו בקרב מול האויב ולא נסוגו.

מגדל המים. צילום: יעקב שקולניק
מגדל המים. צילום: יעקב שקולניק

אחרית דבר
לאחר כיבוש באר שבע הצטרפו אנשי בית אשל למשפחותיהם שבכפר ויתקין. כמעט כולם נזקקו להחלמה ארוכה. צוות בן כתריסר חברים שמר על בית אשל החרבה עד ראשית ינואר 1949 ואחר כך עזב את המקום.

במהלך חורף 1949 עזבו חברים רבים את ארגון היוגב ולא נמצאו מועמדים חדשים במקומם. בנוסף לכך, המוסדות המיישבים סירבו להניח קו מים לבית אשל. בחגה עצמאות הראשון, מאי 1949 , החליטו חברי בית אשל הנותרים בכאב לא לשוב לבית אשל. באוגוסט 1949 החלו בהכנות להקמת מושב היוגב שבעמק יזרעאל.

מסלול טיול עצמאי


למידע מפורט על מסלול טיול במצפה בית אשל:

כיום: אתר מורשת מרתק

בית אשל נותרה בשיממונה, נשכחת מעין ומלב. רק גדעון ספיר ז"ל, מוותיקי קק"ל בדרום, שמר על המקום ביוזמה אישית. הוא ארגן סיורים לתלמידי בתי ספר בבאר שבע ובעזרתם טיפח מעט את המקום ואף נטע בו עצים. בשנת 1985 הוכרז מצפה בית אשל כאתר מורשת לאומי, חלק מפארק נחל באר שבע. בשנים האחרונות שחזרה קק"ל את המצפה, בסיוע ידידיה בקנדה, בגרמניה ובארה"ב, והפכה אותו לאתר פתוח לציבור.

בתי האבן שופצו ושוחזרו תוך שמירה על התכנון המקורי. רצפת הבטון הפשוטה נותרה כפי שהייתה, התקרות הקמורות נושאות שרידים של פיח ושריפה ואפילו כתובות הגרפיטי שנוספו במהלך השנים נותרו בחלקן על הקירות. במהלך השחזור הוחלט להשאיר לבנים חשופות בקירות ולהוסיף דלתות וחלונות מעץ, במקום הברזל שהיה במקור. באר מים מאבן, ששימשה לשתייה ולהשקיית הגידולים, שוחזרה ושומרה, ושוחזרו גם השוחות, הבונקרים ושקי החול שבעזרתם הצליחו חברי המצפה לשרוד.

האתר כולו זכה לשילוט מאיר עיניים, מלווה בהסברים ובצילומים. קק"ל הוסיפה חניון, שולחנות פיקניק, ברזים למי שתייה ושירותים. באוקטובר 2017 אף הוחזר למקום טרקטור מדגם קטרפילר D-2, זהה לטרקטור ששימש את המתיישבים הראשונים במצפה בעבודת האדמות באזור. בקק"ל מצאו את הדגם המדויק של הטרקטור שהיה במקום, באותם הצבעים, וכעת מתכננים לטפל בו ולהעמידו לתצוגה קבועה במקום ההיסטורי המכובד המגיע לו.

כל אלה הופכים את הביקור באתר בית אשל לחוויה המתארת את תולדותיו הקצרות והסוערות של היישוב הקטן, שתרם תרומה אדירה לראשית ההיאחזות היהודית בנגב.

לקריאה נוספת על החזרת הטרקטור לבית אשל »

טרקטור הקטרפילר המשוחזר. צילום אורנית גינת
טרקטור הקטרפילר המשוחזר. צילום: אורנית גינת 

אתרים מונגשים

אתרים מונגשים

במצפה בית אשל הונגשו המתקנים הבאים:

  • חניה
  • שביל היקפי, כולל ספסלי ישיבה לאורך השביל
  • שילוט במבנים ההיסטוריים
  • שולחן פיקניק
  • ברזייה
  • שירותים
  • שטח האתר מישורי ברובו, ללא שיפועים

כתיבה: יעקב שקולניק, על פי זיכרונותיו של זאב גרזובינסקי, מוותיקי בית אשל
עדכון באתר: דצמבר 2017

תודה לשותפים בפיתוח היערות והפארקים
מצפה בית אשל שוחזר ושופץ בסיוע ידידי קק"ל בקנדה, בגרמניה ובארה"ב. גם אתם מוזמנים להיות שותפים בפיתוח היערות והפארקים. הקליקו לפרטים »