עינת שדות וסלע יחזקאל, המכון למדעי הצמח, מכון וולקני, מנהל המחקר החקלאי
פיקוס השקמה (Ficus sycomorus) הוא מין עץ ממשפחת התותיים (Moraceae), השייך לסוג פיקוס שכולל כ-1000 מינים נוספים. כל מיני הפיקוס מתאפיינים ברביה ע"י פגות המופרות ע"י צרעות. בישראל ובארצות אחרות במזרח התיכון נמצא שפגות השקמה אינן חונטות ואינן מייצרות זרעים.
מחקר מקיף שנעשה בשנות ה 60 וה-70 ע"י פרופסור דן איזיקוביץ ז"ל מאוניברסיטת תל אביב, שכלל איסוף פגות מאזורים באפריקה כמו קניה, טנזניה ואתיופיה, בהשוואה לפגות מעצים מישראל, קפריסין ורודוס הראה שלמרות נוכחות צרעת השקמה Sycophaga sycomori בפגות במזרח התיכון, היא איננה מתאימה להאבקה המובילה להפריה. הפגות באפריקה נהנות מפעילות הצרעה Ceratosolen arabicus שמתאימה להן ולכן העצים באפריקה עושים זרעים ואילו עצי השקמה שבאזורנו לא.
באותם אזורים שבהם הריבוי המיני באמצעות זרעים של העץ היה בלתי אפשרי, הריבוי נעשה באמצעות השרשה ושתילת ייחורים על ידי אדם. עם פריחת הציוויליזציה בעמק הנילוס לפני יותר מ 5000 שנים הובאו העצים למצריים ומשם לארצות המזרח התיכון. עצי השקמה נזכרים בתנ"ך ובגמרא ונפוצים עד היום באזורי שפלת החוף בישראל. למרות הריבוי הוגטטיבי ארוך השנים בארץ, נמצאו הבדלים רבים בין קלונים שונים של עצי שקמה גם במורפולוגיה של הפרי וגם בכושר ההשתרשות, כנראה כתוצאה ממספר מחזורים של הבאת המין לארץ בזרעים מאפריקה.
כמו כן התגלתה תופעה של רביצת ייחורים מושרשים. על מנת לייצר אוסף של שתילים בעלי כושר השתרשות טוב, צימוח זקוף ועמידות לתנאי אקלים משתנה, אנו סורקים את אוכלוסיות עצי השקמה בארץ, מכינים שתילים ובוחנים את אופי הצימוח. על פי התיעוד שבידנו עץ השקמה הדרומי ביותר נמצא בפארק הלס סמוך לביר ג'ומס ליד צאלים ואילו העץ הצפוני ביותר נמצא בקיבוץ מצובה. הפרטים המזרחיים גדלים בטבריה ויריחו.
את איסוף הייחורים התחלנו מדרום לצפון ועד כה הגענו עד אשקלון. לצורך ההשרשה אנו משתמשים בתכשירי אוקסין שונים שכוללים את אבקת ההורמוריל המסחרית וגם תמיסות המכילות מעודדי השרשה ייחודיים שמיוצרים במעבדה של שותפנו מאוניברסיטת תל אביב פרופ' רועי וינשטיין.