מאת: אלי צעדי, המחלקה לגד"ש ומשאבי טבע, המכון למדעי הצמח, מינהל המחקר החקלאי, משרד החקלאות, מרכז המחקר גילת zaadye@volcani.agri.gov.il
הקשר שבין המים כמשאב מגביל עיקרי, לבין אורגניזמים כצמחים, משפיע על צורת הנוף המתקבלת באזורים צחיחים כמו הנגב. צורת הנוף בנגב הצפוני וברמת הנגב, בשטחים הפתוחים, מאופיינת בשני כתמים עיקריים: שיחים המפוזרים בתוך שטח פתוח, וקרומי קרקע ביולוגיים המכסים את השטח שביניהם. נמצא, כי קרום זה מווסת את זרימת המים בקרקעות הלס במדבר על-ידי ויסות החדירות וההתאדות.
המודל מקור-מִבלע הוצע לתיאור תפקודי מערכת אקולוגית יובשנית המכילה שני כתמים – שיחים וקרומים. במודל זה, הקרומים מאבדים לסביבתם מים, קרקע ונוטריינטים, ואלה מהווים את המקור למשאבי השיח, שהוא המבלע. המידע שהצטבר עד כה, בצפון הנגב ובעולם, העלה את הצורך לבדוק בדיקה מעמיקה יותר את ההיבטים של המודל מקור-מבלע לגבי תכונות הקרקע בין שני הכתמים.
כדי לבחון זאת, נבדקו מספר תכונות של הקרקע (פיסיקליות וביולוגיות) באזור השיחים והקרומים. לצורך הניסוי נבחרו שמונה שיחים נפוצים באזור רמת הנגב והשטח הפתוח הסמוך אליהם, המכוסה בקרומי קרקע ביולוגיים. המחקר נערך בשדה צין, שליד שדה בוקר, ובשיפולים המזרחיים של רכס חלוקים הסמוך. ארבע דוגמאות של קרקע (עד עומק של 10 ס"מ) נאספו מתחת לכל שיח וארבע דוגמאות מחוץ לשיח בשטח המכוסה בקרומים (1 מטר מהשיח). בניסוי נבדקו שבעה משתנים שונים:
- הלחץ הדרוש לשבירת פני הקרקע
- pH
- מוליכות חשמלית (מליחות)
- אחוז הרוויה
- קיבול שדה
- נשימת הקרקע
- כמות הפחמן האורגני.
מכלל המשתנים שנבדקו, לגבי כלל הצמחים, חמישה גורמים הראו הבדלים מובהקים בין הקרקע מתחת לשיחים ומחוצה להם, אשר יכולים לאמת את המודל מקור-מבלע: הלחץ הדרוש לשבירת פני הקרקע, המליחות, נקודת הרוויה, נשימת הקרקע והפחמן האורגני. למי הגשמים היורדים באותו אזור והמצטברים מתחת לשיח השפעות חיוביות על גידול השיח ועל גידול צמחים עשבוניים מתחתיו. כל התוצאות שנמצאו במחקר זה הן תוצאה של התפלגות המשאבים.
עבודה זו מחזקת את המודל יחסי מקור-מבלע בין קרומי הקרקע והשיחים ומראה שההתייחסות לאזורים צחיחים כמערכת אקולוגית דו-כתמית מאפשרת להבין טוב יותר את הייצור ואת המגוון הביולוגי של אזורים אלה.
להורדת המאמר המלא