הדנאית המלכותית נודדת מדי שנה מצפון אמריקה (קנדה וצפון ארה"ב) לשמורת הטבע הביוספרית במרכז מקסיקו ובחזרה. את המסע המפרך לשם, שאורכו כ-5,200 ק"מ, היא מתחילה לקראת החורף. כאמור, כארבעה דורות של פרפרים יעברו את המסע. אורך החיים של הדורות הראשונים, שנעים לכיוון צפון, נע בין שבועיים לשישה שבועות. הדור הרביעי, באופן מפתיע, מסוגל לחיות במשך תקופה של עד תשעה חודשים והוא זה שיבצע את מסע הנדודים דרומה. במהלך הנדודים כל דור של נקבות מטיל ביצים על צמחים מתאימים, שמהן מתפתחים הזחלים שמתגלמים והופכים לדור חדש של פרפרים. בסמוך לקיץ הנקבות כבר לא מתרבות וגם הן יהיו בין הפרפרים שינדדו דרומה למקסיקו. פלא של ממש!
כאשר יגיע האביב ישובו הפרפרים לנדוד צפונה, יחצו את הרי קליפורניה ויגיעו לקנדה הנעימה והקרירה. בדרך הם ישיגו את האנרגיה הדרושה להם להמשך המסע מצוף הפרחים. פלא נוסף הוא העובדה שבתום כל שנת נדידה ישובו פרפרי הדנאית המלכותית לאתרי הרבייה המקוריים שלהם, בלי שביקרו שם קודם. לדעת החוקרים יכולת הניווט של הפרפרים עוברת בתורשה כתוצאה מחומר גנטי שטבוע בכל פרפר.
בשנים האחרונות מתברר שחלה ירידה בכמות פרפרי הדנאית המלכותית שנודדים בצפון אמריקה. הסתבר כי הצמחים היחידים שעליהם היא מטילה את ביציה הם מסוג אסקלפיאס (Asclepias) וחלקם נחשבים לצמחים שוטים ורעילים, שנכחדו בתהליכי הדברה. הזחלים שמתפתחים על הצמח מקבלים ממנו רעלנים חזקים שעוזרים להם להגן על עצמם מטריפה. יופייה של הדנאית מעיד על רעילותה, שכן צבעיה היפים של הדנאית – כתום ושחור – הם צבעי הזהרה בשפת הטבע. רשויות המדינה מבקשות היום מתושבים שגרים סמוך למסלולי הנדידה לשתול שוב צמחים מסוג זה, כדי לסייע לנקבות הדנאית להטיל את ביציהן, על מנת שתהליך הנדידה יוכל להימשך.