יום כדור הארץ – כשהכדור עבר לידיים שלנו

גם בישראל של אותה תקופה המצב הסביבתי היה בכי רע. הים היה מזוהם בשפכים, וחופים רבים נסגרו לרחצה. הכינרת עברה שינויים אקולוגיים שהעמידו בספק את יכולתה לספק מים לאוכלוסייה, אירועים של זיהום אוויר נרשמו בחיפה, תל אביב ובאר שבע. הנחלים הפסיקו לזרום והפכו למובילי שפכים. לא היו כל פיקוח ובקרה על השימוש בחומרים כימיים רעילים, פסולת הושלכה ללא טיפול, ובאף רשות מקומית בארץ לא הוקמו תשתיות לטיפול בשפכים ובאשפה.

יחד עם זאת אפשר לציין כמה נקודות אור: אחד הנושאים הראשונים שבהם החלה התנועה הציונית לטפל, היה הנושא הסביבתי-אקולוגי. כבר בתחילת המאה ה-20 הוקמה קק"ל ופעלה לגאולת אדמות ולשיקום היערות בארץ. בתחילת שנות ה-50 הקימו מדענים ואנשי קיבוצים את החברה להגנת הטבע, שפעלה לשמירת הטבע והמשאבים הטבעיים בארץ. החברה להגנת הטבע פעלה לחקיקת חוק גנים לאומיים ושמורות טבע, ובעקבותיה קמו רשות שמורות הטבע ורשות הגנים הלאומיים.

בשנות השבעים, במקביל להתעוררות בארצות הברית, הוקמה בארץ הוועדה הלאומית לביוספרה ואיכות סביבה – ויבאס – שהייתה ההתארגנות הראשונה בארץ לטיפול בבעיות הסביבה. הוועדה הקימה ועדות משנה, שהחלו לפרסם דוחות על מצב איכות המים והאוויר, הים, הסביבה העירונית ועוד. בשנת 1973 הוקם השירות לשמירת איכות הסביבה במשרד ראש הממשלה, שפעל ברציפות עד להקמת המשרד לאיכות הסביבה בסוף שנת 1988. (כדאי לקרוא: ד"ר אורי מארינוב – איכות הסביבה בישראל).

כיום פועלים בישראל גופים ירוקים רבים, שחרטו על דגלם את המאבק לשמירה על הסביבה בישראל. ארגון הגג של הארגונים הסביבתיים בישראל הוא "חיים וסביבה" – ארגון שבו חברים כ-100 ארגונים מכל רחבי הארץ, הפועלים לקידום איכות הסביבה והחיים, בריאות הציבור ושינוי חברתי-סביבתי. את רשימת כל הארגונים תוכלו למצוא כאן.

הארגונים הסביבתיים השונים מארגנים פעילויות רבות לרגל יום כדור הארץ, להעלאת המודעות הסביבתית הציבורית ולגיוס הציבור למאבקים הסביבתיים המקומיים והגלובליים.

העשור האחרון היה "עשור החוקים הירוקים". המדינה הבינה שאי אפשר להסתמך רק על רצון טוב:

1. חוק השקיות (2017): החוק שגרם לכולנו להתחיל להביא סלים מהבית וצמצם ב-80% את השימוש בשקיות ניילון חד פעמיות בסופרמרקטים.
2. חוק הפיקדון המורחב (2021): לאחר שנים של מאבק, חוק הפיקדון הורחב גם לבקבוקי משקה גדולים (1.5 ליטר ומעלה), והעלה משמעותית את אחוזי המחזור.
3. חוק האקלים (2024–2026): לאחר דיונים ארוכים, בימים אלה ישראל מקדמת חוק אקלים שמעגן בתוכו את חובתה של המדינה להפחית פליטות ולהיערך לנזקי משבר האקלים (כמו הצפות וגלי חום).

האתגרים שנותרו

למרות ההתקדמות, הדוחות האחרונים (כמו דוח מבקר המדינה ודוח מרכז טאוב משנת 2026) מראים שלפנינו דרך ארוכה:

1. ניהול פסולת: ישראל עדיין מטמינה (קוברת באדמה) כ-80% מהפסולת שלה, בעוד שבמדינות מתקדמות רוב הפסולת ממוחזרת או הופכת לאנרגיה.
2. תחבורה: התחבורה הציבורית עדיין לא מספקת תחליף מספק לרכבים הפרטיים, דבר שיוצר זיהום אוויר ופקקים, וזאת למרות כניסת הרכבים החשמליים.
   

בשורה התחתונה: בעשור האחרון ישראל התעוררה. הפכנו ממדינה שרק מנסה לשרוד במדבר, למדינה שמייצאת לעולם פתרונות להתמודדות עם משבר האקלים. הדרך עוד ארוכה, אבל הכיוון הוא בהחלט ירוק יותר.