חם לכם? תתחילו לשמור על היערות

ההתחממות העולמית היא כבר עובדה, כך קובע הרוב המוחלט של מדעני האקלים. אם העולם ימשיך לנהוג כמנהגו, מעריכים המומחים, יתחמם כדור הארץ שלנו עד סוף המאה ה-21 ב-2.7 מעלות, וההשלכות של זה על האנושות יהיו הרות אסון. מה עושים? מנסים לבלום את ההתחממות עד ל-1.5 מעלות. איך? בין השאר בעזרת הגנה על היערות.

 

בוועידת פסגת האקלים שהתקיימה בגלזגו בנובמבר 2021 חתמו 105 מדינות על הסכם להפסקת בירוא היערות (פינוי היערות על ידי עקירת עצים) עד שנת 2030. האם זה יעזור? האם המדינות יעמדו בהסכם? ימים יגידו. בינתיים ננסה להבין את תפקידם של היערות במערכה.

האשמה העיקרית למצב מוטלת על הגז פחמן דו חמצני (CO2). הצטברותו באטמוספרה תורמת להתעצמות "אפקט החממה". פחמן דו חמצני נוצר בכמויות אדירות בעת שריפת דלק – במכוניות, בתעשייה ובייצור חשמל. פליטות של פחמן דו חמצני מהוות כיום כ-65% מכלל גזי החממה הגורמים לשינוי אקלים. גז חממה חשוב נוסף הוא אדי מים, אך אין אפשרות לשלוט באדי המים והם גם לא השתנו לאורך השנים. גז נוסף שמצטבר באטמוספרה בריכוזי יתר בשל פעילות האדם הוא המתאן האחראי על אחוזים בודדים מאפקט החממה.

עצים, בעצם קיומם, מסייעים בוויסות הטמפרטורה. הם עושים זאת על ידי הצללת האדמה ובאמצעות דִּיוּת (אידוי מים), דבר שמצנן את האוויר שבסביבתם. עצים גם לוכדים פחמן דו חמצני ומשחררים חמצן בתהליך הפוטוסינתזה. שלושת הגורמים האלה הופכים את העצים למפעל צינון אוויר.

אכן, מאז שהחל האדם לעבד את האדמה, הוא נאלץ לבָרא יערות לשם פינוי קרקע לחקלאות ולהסקה. עדות לכך נמצאת כבר בתנ"ך: "כי הר יהיה לך כי יער הוא ובֵרֵאתו והיה לך תוצאותיו... (יהושע יז 18). כריתת היערות התרחשה במשך ההיסטוריה האנושית, אך מעולם לא ידעה שיעור כה עצום כמו זה הקיים בעידן המודרני. קצב כריתת היערות השנתי עמד בין השנים 1990 ל-2000 על כ-160 מיליון דונם בשנה, בערך פי שמונה משטחה של ישראל. מאוחר יותר התמתן מעט הקצב, אך עדיין נותר גבוה מאוד. העולם ממשיך לאבד 100 מיליון דונם יער בכל שנה והמשמעות היא שהאדם פוגע באחת המערכות המשמעותיות למיתון משבר האקלים.

רוב כריתת היערות נעשית בידי תאגידי ענק ספורים, שמבקשים להרחיב שטחים לחקלאות שרחוקה מלהיות בת קיימה. מרבית בירוא היערות נעשה ביערות הגשם הטרופיים, שהם לוכדי הפחמן החשובים בעולמנו.

 

דוח שפרסם לאחרונה ארגון חשיפת הפחמן (Carbon Disclosure Project – CDP) חשף ש-553 חברות המייצרות שבעה סוגי סחורות – מוצרי בקר, שמן דקלים, סויה, מוצרי עץ, גומי טבעי, קפה וקקאו – הן שאחראיות על רוב כריתת היערות הקשורה לחקלאות. בין השנים 2001 ל-2015 אבדו יותר מ-720 מיליון דונם של יערות לטובת ייצור הסחורות הללו.

 

אך לא רק הם "שולחים יד" אל היערות – גם לממשלות שמעוניינות להרחיב שטחים בנויים ותשתיות, ולאנשים שמבקשים להרחיב חלקות חקלאיות על חשבון היער, יש חלק בכריתת היערות.

שאלה טובה והתשובה עליה אינה חד משמעית. בכל זאת, צריך להבדיל בין שטחי קרקע עצומים שמנהלים תאגידים בינלאומיים לבין שטחי קרקע קטנים שמעבדים תושבי קהילות מקומיות, מכיוון שהן זקוקות לאדמה כדי לקיים עליה חקלאות. לפחות 70% מיבולי הקפה והקקאו הם פרי עבודה של מגדלים קטנים. חשוב שבמהלכים להתמודדות עם כריתת היערות תישמר יכולת הפרנסה של החקלאי הבודד.

אנחנו יכולים, ואנחנו צריכים – ככל שאפשר. לא רק נטיעות חדשות, אלא גם שיקום יערות שנפגעו יועיל מאוד למיתון האקלים ולשמירה על המגוון הביולוגי. אבל הדבר אינו פשוט. אדמה היא משאב מוגבל ושתילת עצים נוספים עלולה להגביר במידה ניכרת את התחרות על הקרקע ואת ההשפעות השליליות האפשריות על ביטחון תזונתי.

 

נטיעת עצים על פני שטחים עצומים היא עניין יקר וקשה, המעלה כמה שאלות. האם מערכות אקולוגיות מסוימות יכולות לקיים כיסוי עצים מוגבר? האם התועלת שנפיק מהיערות מצדיקה את ההשקעה העצומה? חשוב מאוד גם להתחשב במקום ששותלים בו עצים. יער גשם טרופי לוכד יותר פחמן מיערות באקלים ממוזג הקיימים באירופה. מגה פרויקטים של נטיעת עצים הנערכים כיום בהודו, באוקראינה, בסעודיה, בקולומביה ועוד מביאים איתם תחושת אופטימיות זהירה. משבר האקלים לא ייפתר באמצעות נטיעת עצים בלבד, אבל פעולה זו בהחלט תסייע לשיכוך המשבר במקביל להפחתת השימוש בדלקים מאובנים.

קק"ל, היערן הרשמי של ישראל, מנהלת כ-1.2 מיליון דונם של יערות וחורשים ונטעה במהלך השנים כ-240 מיליון עצים (מתוכם עומדים כיום ביערות קק"ל כ-75 מיליון עצים). בזכות המעשה של קק"ל, ובניגוד למגמה העולמית, צומחים בישראל כיום יותר עצים משצמחו בה במאה שעברה. קיבוע הפחמן ביערות קק"ל הוערך במחקרים של פרופ' דן יקיר ממכון ויצמן ופרופ' ז'וזה גרינצוויג מהאוניברסיטה העברית – שסוכמו לאחרונה ע"י ד"ר דורון מרקל, המדען הראשי של קק"ל. מדובר בכ-3.3 מיליון טונות של פחמן דו חמצני בשנה. אומנם כמות זו קטנה משמעותית מהכמות הנפלטת בישראל (כ-5% מהפליטה השנתית), אולם זו למעשה הדרך היחידה ללכידה מעשית של פחמן דו חמצני, ולכן חשוב לשמרה ואף להעצימה.

 

אפשר להאשים ממשלות, אפשר להאשים תאגידי ענק ואפשר להאשים גם אותנו – הצרכנים – כי כל אחד מאיתנו יכול לעשות משהו: