זהירות! פולשים

הם עוברים ממדינה למדינה, פולשים לבתיהם של אחרים, ופוגעים, לפעמים אנושות, בדיירים המקומיים. ולא, לא מדובר בחיילים, לא בחסרי בית, למעשה, כלל לא מדובר בבני אדם – הפולשים הללו הם לא אחרים מאשר צמחים ובעלי חיים. פולשים, אמרנו?

מתברר שהמינים הפולשים לא עובדים לבד, יש להם סייעים. מי? אנחנו. כיוון שהם לא יכולים לתפוס טיסה או לקנות כרטיס לרכבת, המינים הפולשים תופסים טרמפ ממקום למקום איתנו, בני האדם. ואיך זה קורה? בעולם הקטן שלנו, שהפך ל"כפר גלובאלי", בני האדם מרבים לטוס, לשוט ולנסוע ברחבי בעולם. יחד עמם הם מביאים, במכוון או שלא, מינים רבים של בעלי חיים וצמחים. למשל, חלק מהצמחים הפולשים הגיעו לארצנו למטרות נוי, ייעור, חקלאות ולייצוב חולות. אחרים הגיעו, בטעות, יחד עם זרעים וצמחים אחרים. וכך – חלקם נטמעים בסביבה החדשה שאליה הם מגיעים, פולשים אליה, מתרבים בה במהירות ומשנים אותה.

 

איך זה עובד? המינים האלה פולשים לבתי גידול של בעלי חיים או צמחים אחרים וגורמים לפגיעה בבתי הגידול הקיימים. עם הזמן הם מתחילים להתבסס ולהשתרש, ותפוצתם במקום הגידול החדש שלהם מתרחבת. לפעמים התופעה יכולה לגרום אפילו לדחיקת מינים מקומיים ואף להכחדתם. תופעה זו גורמת לשינויים סביבתיים רבים ויכולה להוביל לנזקים חמורים, כגון פגיעה במערכות אקולוגיות, בתשתיות, בכלכלה, בבריאות הציבור, בחקלאות, בתיירות ועוד. כיום התופעה כל כך נרחבת, ומעריכים כי כבר אין מקום על פני כדור הארץ שלנו שאין בו מינים פולשים.

 

ומה עושים כדי להילחם בתופעה? "קק"ל מעניקה חשיבות רבה לטיפול ארוך טווח במינים הפולשים", מסביר יהל פורת, אקולוג קק"ל, "הטיפול מתמקד במיני עצים וצמחים פולשים שחלקם נשתלו בעבר על ידי קק"ל או על ידי גורמים אחרים, וחלקם הזריעו את עצמם לאחר שזרעיהם הופצו משטחים אחרים שבהם ניטעו. הטיפול במינים הפולשים נעשה באמצעות כריתה וריסוס עם חומרי הדברה".

הדררות עשו עלייה לארץ בכלוב... הן הובאו מהודו ומאפריקה במטרה לשמש כחיות מחמד. אבל אז הן ברחו או שוחררו (חלק מהן), בעיקר באזור גוש דן, והתרגלו לחיים בטבע.

 

הדררות עושות הרבה רעש, אבל זו לא הבעיה הגדולה שלהן. הבעיה האמתית היא שהן משתלטות על קנים של ציפורים אחרות, שנפגעות ונאלצות לנדוד למקומות אחרים. בנוסף, הדררות גם מזיקות לגידולים חקלאיים שונים כגון פקאנים ואפרסמונים.

 

כיום הדררות עפות בלהקות גדולות במקומות שונים בארץ. ריכוזים גבוהים שלהן אפשר לראות בחורשת האיקליפטוסים בפארק הלאומי ברמת גן, בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים ובעמק הצבאים בירושלים.

החיפושית האדמדמה הזו עשתה דרך ארוכה לישראל – מהודו. מעריכים שהועברה לכאן עם שתילים או עצים נגועים של תמר. החידקונית מזיקה בעיקר לעצי התמר. היא התגלתה לראשונה באזור יריחו ומשם התפשטה לרחבי הארץ.

 

ואיך היא מזיקה? הזחלים של החידקוניות ניזונים מגזע העץ, ויכולים לגרום למוות של עצי התמר כתוצאה מריקבון שמתפשט בגזע.

השיטה הכחלחלה הגיעה לישראל מדרום מערב אוסטרליה, בעזרת הבריטים בתקופת המנדט, שנטעו אותה בחולות מישור החוף ובצדי דרכים, כדי למנוע את נדידת החולות. השיטה, שהיא צמח עמיד מאוד, התפשטה ופלשה לבתי גידול אחרים. כריתה או שריפה לא משמידות את הצמח שמתחדש בקלות.

 

יהל פורת אומר כי כיום עורכת קק"ל בשיתוף עם המשרד לאיכות הסביבה מחקר משותף שהוא פרויקט דגל, שמטרתו לבדוק כיצד אפשר לטפל בהתפשטות השיטה הכחלחלה שנפוצה מאוד באזור שער הגיא. המחקר, לדבריו, יימשך בין חמש לעשר שנים.

האמברוסיה המכונסת זכתה בהגדרה המפוקפקת של הצמח עם קצב הפלישה המהיר ביותר בישראל מבין הצמחים הפולשים היבשתיים. במקום שבו יש אמברוסיה קשה לזהות את המינים המקומיים, כיוון שהיא מתפשטת מעל כולם. בשלוש השנים האחרונות החלה קק"ל לטפל בצמח זה שמוצאו במקסיקו ובדרום ארה"ב.

 

זהו מין בעייתי, מכיוון שהצמח מתרבה גם מזרעים וגם באופן וגטטיבי – הרבייה מתבצעת על ידי התפתחות צמחים חדשים משלוחות הפורצות מגוף הצמח עצמו או שורשיו במקומות לחים.

 

הצמח התחיל לפלוש משכם לכיוון עמק חפר, נחל אלכסנדר והיום הוא נמצא בנחלים רבים ואף ביערות. האמברוסיה ידועה גם כגורמת לאלרגיה, באמצעות אבקת הפרחים שלה המתפזרת ברוח.

המינים הפולשים מתפשטים מהר יותר וגורמים לנזקים כבדים יותר ממינים מקומיים. הסיבה לכך היא שהם מגיעים לארץ שונה שבה במערכת האקולוגית לא קיימים אותם אויבים טבעיים שתפקידם לאזן ולבלום את גידולו של המין כמו בארץ המוצא. דבר זה גורם לכך שהמינים הפולשים יכולים להתפשט במהירות וכמעט בלי הגבלה באזורים שאליהם הם מגיעים ויש להם יתרון בתחרות עם מינים מקומיים.

 

ומה אנחנו יכולים לעשות כדי למנוע את התופעה?