מעלות טובות לנטיעת אורנים ביער ובגינון

המושגים "מדבר האורנים" ו"חומציות המחטים" חדרו כה עמוק לתודעה הישראלית עד כי הפכו לאקסיומה כמעט. ולך תגיד אחרת. גם עובדות מדעיות ודוגמאות מהשטח המפריכות טענות אלו,לא עוזרות בהכרח.
במאמר הזה, אנפץ כמה מהמיתוסים הללו ואחשוף את יתרונותיו של האורן כעץ יערני וכעץ נוי בגינתכם.

האורן כמין חלוץ

יתרונותיו הפיסיולוגים כמין הגדל מהר, והמשגשג תחת קרינת שמש חזקה מקנים לו את הבסיס החיוני כל כך למין חלוץ. מין חלוץ הוא מין המתבסס (או ניטע) ראשון בשטח קשה ומופר, שבו תנאי הקרקע ומשטר המים ירודים. מין זה גם משפר את תנאי הסביבה לבאים אחריו. אכן האורן הוא מין עץ שכזה המטייב את הקרקע (מונע סחף קרקע, מונע נגר עילי – מגביר את החלחול, מעלה את אחוז החומר האורגני בקרקע).

מבט מבעד האורנים. באדיבות ארכיון הצילומים של קק''ל

מעט היסטוריה

דור הפלמ"ח וקודמיו בוודאי זוכרים את הרינו כמאמר כשיר "הר טרשים קירח". דורות של רעייה מופרזת, כריתות ושריפות הביאו לביאור היערות והחורשים בארצנו.

כבר בראשית המאה ה-20 עסק אהרון אהרונסון בשאלות יערניות ובניסיונות אקלום למיני עצי יער. ב-1913, הגיש למושל ביירות, את החיבור היערני המקיף "חישוף היערות בארץ-ישראל והצעה להתקנת חידושם". בדו"ח מחה אהרונסון כנגד השלטון התורכי שבו ראה את האחראי להשמדת היערות.

לאחר כיבוש הארץ ע"י הצבא הבריטי בשלהי מלחמת העולם הראשונה הונח הבסיס למפעל הייעור המודרני. ב-1926 נחקקה "פקודת היערות" האוסרת כריתת עצים ונטילת מוצרי יער ללא אישור ומגדירה שמורות יער.

נטיעת האורנים במסות החלה ע"י הייעור הבריטי. למען האמת ההיסטורית קדמו אליהם נטיעות של הגרמנים ה"טמפלרים" במושבותיהם, בסוף המאה ה-19.

עד לשנת 1920 עסקה קק"ל בנטיעת עצי זית, אקליפטוס, קזוארינה, ברוש, שיטה.

התצפיות והניסיון שנרכשו אז בגידול עצי יער וקליטתם הביאו למסקנה שיש לתת עדיפות לאורן ירושלים בשל שתי סיבות עיקריות: הצלחה גדולה בריבוי השתילים במשתלות וקליטה מהירה ובאחוזים גבוהים. (אורן ברוטיה לא ניטע באותן השנים מפני שבאותה תקופה הוא נחשב אקוטיפ של אורן ירושלים, ולא מין נפרד).

מאוחר הרבה יותר התגלו כמה מיתרונותיו הבולטים של האורן הקפריסאי (אורן ברוטיה) על פני אורן ירושלים. למרות שהחלו לטעת אותו כבר בשנות הארבעים של המאה הקודמת, נטיעות נרחבות מתבצעות רק ב-25 שנים האחרונות.

אורן ירושלים טבעי?!

ריכוזים טבעיים (לא נטע אדם) של אורן ירושלים פזורים ברחבי הארץ: רכס ראש הנקרה, חורבת שפנים (הר מירון) הר הכרמל, יער אום צפא, הרי יהודה.

הויכוחים שניטשו בעבר בין הבוטנאים "האם אורן ירושלים הוא אכן טבעי בארץ?" (היו שטענו שאורן ירושלים הובא לא"י בעבר הרחוק) אינם עוד רלוונטים כיום.

מחקרים רבים, פליאונטולוגים (מציאת גרגירי אבקה של א. ירושלים בשכבות קדומות) ובעיקר גנטיים, מוכיחים כי אורן ירושלים הוא מין מקומי והאוכלוסיות המקומיות נבדלות באופן ברור מאוכלוסיותיו באזורים אחרים סביב הים התיכון.

המין אורן ירושלים שהיווה עד לשנות ה-70 של המאה ה-20 את המין העיקרי ביערות ירד מגדולתו ומתפארתו בשלושים השנים האחרונות בעיקר בשל רגישותו ופגיעותו לכנימה "המצוקוקוס הארץ ישראלי" Matsucoccus josepHi.
אחד הממצאים המעניינים במחקר העמידות של מיני אורנים למזיק זה הוא שהאורן ירושלים הטבעי בכרמל, מגלה עמידות טובה יותר לכנימה מאשר מקורות זרעים אחרים.

לאחר סקירה קצרה על הסיבות והנסיבות לנטיעת האורנים נפרט את מיני האורן הניטעים היום ביערות קק"ל.

אורנים ביער בן-שמן. צלם: אבי חיון. ארכיון קק''ל

מיני אורנים הניטעים היום

אורן ברוטיה Pinus brutia - המין העיקרי (כ- 50% מהמחטני) מין שגדל מהר מתאים למירב הקרקעות, גזע ישר, אינו מפונק. מתאים לתעשיית עץ בשל הגזע הישר שלו. אורן ברוטיה מגלה עמידות רבה למצוקוקוס הא"י.

אורן ירושלמי יווני – (זן טבעי של א. ירושלים, תוצר אבולוציוני) כמה ממקורות הזרעים שלו מראים עמידות טובה כנגד המצוקוקוס הא"י.

אורן הצנובר Pinus pinea (נקרא גם: אורן הסלע או אורן הגלעין) - בעל נוף רחב, צמרת כדורית. צימוח איטי. העץ רגיש מאד לגיר, על כן ניטע רק במקומות מעטים.

אורן קנרי Pinus canariensis - אורן שמוצאו מהאיים הקנאריים. רגיש במידת מה לקרקעות גיריות, גזע זקוף וישר. יתרונותיו בתכונות הגידול הווגטטיבי (היחידי שמתחדש לאחר כריתה ושריפה) ובעמידותו ליובש. משמש יותר ויותר בייעור היום. חסרונו ברגישות לתהלוכן האורן.

פריחה והתפתחות תת-יער בצל האורנים

בניגוד לדעה הרווחת כי דבר לא צומח מתחת לאורנים, המציאות מצמיחה, תרתי משמע, הוכחות. קיימות דוגמאות למכביר של אתרי פריחה מרשימים ופריחה נדירה מתחת לחופת האורנים. סחלבים נדירים (יער ביריה, יער חניתה), חלמוניות (יער ביריה, יער להב, יער יתיר), רקפות (יער קרן כרמל, רמות מנשה, יער אשתאול, יער הנשיא, יער ישעי), יקינטון מזרחי (הרי נפתלי, חניתה, חזון) ועוד.

יער האורנים הנטוע, נתון, במהלך מחזור גידולו (50-80 שנה) לסדרה של טיפולים יערניים: גיזום, דילול ועוד. תוך כדי כך, צפיפות העצים לדונם קטנה, ונפתחות נישות להתפתחות צומח עשבוני וגיאופיטים. בניגוד גמור ליער האורן המטופל, שטחי החורש הטבעי, שאינם מטופלים, הופכים לסבך עצי ההולך וסוגר על עצמו. ככל שכך, מתמעטים העשבוניים והחד שנתיים ונעלמת הפריחה כליל. כך קרה גם בשמורת הר מירון ופריחת האדמוניות. רק בשנים האחרונות הופעל הליך של כריתה מבוקרת של החורש לאורך שביל האדמוניות זאת על מנת לשמר את הפרח הנדיר.

בניגוד אולי לתורתה הסדורה של החברה להגנת הטבע, יערות הקרן הקיימת לישראל, יערות האורן "המושמצים" הפכו לאתרי פריחה מרשימים. יתרה מכך, יערות האורן נהפכים לשמורות הפרחים הגדולות ביותר. נכון שקיימת פריחה גם בשטחים הפתוחים ובשמורות הטבע, אך ברור גם לכל מטייל וחובב טבע שבניגוד גמור לטענות הבלתי מבוססות "הטבע מדבר בעד עצמו ובעד אורנים". לא נדרש הרבה לראות כי ביערות האורן (שנקראו "מדבריות האורן" בלשון המלעיזים) מתפתח תת יער עשיר ומגוון. אותו חורש מפותח של אלות, אלונים, לבנה, חרוב ועוד שהתפתח נמרצות בינות לאורנים הצליח לא למרות האורן אלא בשל האורן. זאת מהטעמים הבאים:

  1. חצי-צל - רחבי העלים זקוקים לתנאי החצי – צל להתפתחות נאותה ומרשימה. בניגוד גמור לאורנים "אוהבי השמש" המגבירים את רמות הפוטוסינטיזה עם עליה ברמת הקרינה, רחבי העלים פעילותם האופטימאלית היא ברמות קרינה נמוכות יותר. תנאים אלו קיימים ביערות האורן הבוגרים ומביאים לידי צימוח נמרץ של החורש.
  2. הגנה משריפות – יערות קק"ל הם השטחים המוגנים ביותר משריפות.
  3. הגנה מרעייה בלתי מבוקרת – ביערות קק"ל מתקיימת רעייה, אולם היא מבוקרת ומתוכננת על פי צרכים ויעדים ממשקיים. רעייה חלשה ובינונית אף מועילה בפתיחת היער ובעידוד העשבוניים.
  4. העשרת קרקע ואחיזה מקיימת בה – בניגוד לקרקע הדלה והחשופה בה ניטעו האורנים, קרקעית היער הבוגר עשירה בחומרים אורגניים וברקבובית. שורשי האורנים אוחזים בקרקע ביעילות ומונעים סחף.
  5. הפצת זרעים – היער מהווה מקום ריבוי לזרעים רבים שהובאו מבחוץ. בעיקר ע"י בע"ח ציפורים, חזירים ומכרסמים שהיער מהווה להם מקום מסתור ומחייה.
מרבדי רקפות למרגלות עצי האורן. ארכיון הצילומים של קק''ל

על ההחמצה ב-"חומציות המחטים"

משחר ילדותנו אנו מדקלמים אשמה אחת וטופלים עוולה אחת במחטי האורן – החמצתה של הקרקע. "הכל בגלל המחטים ששום דבר לא צומח!! המחטים מחמיצות את הקרקע!!"

המציאות אחרת: קרקעות ישראל הגיריות ברובן הינן בסיסיות במהותן, רמות ה- pH הן בין 7-8.5, לעומת זאת רוב הצמחים אופטימום גידולם הוא ב- pH נמוך בהרבה, בסביבות 5-6.5 משמע pH חומצי מעט. לו רק יכלו המחטים לגרום לשינוי כלשהו ברמות ה-pH (בקרקע) כלפי מטה, וודאי היו מודים על כך כל הצמחים. את העובדות המדעיות בדק ד"ר יורם גולדרינג בעבודת המסטר שלו. מתברר כי עורבא פרח, החדרת רסק מחטים באחוזים שונים לקרקעות אינה מונעת כלל את הנביטה של צמחים. צמחים בר רבים נבטו וגדלו גם במצע שכולו (100%) היה רסק מחטי אורן.
למחטים השפעה יחידה במניעת נביטה רק במובן הפיסי, בהצטברותם כשמיכה עבה על הקרקע. אין כאן כל עניין כימי. מניעה פיסית זו קיימת גם בעלוותם של אלונים, איקליפטוסים ואחרים.

אבל עובדות לחוד, ואגדות לחוד... ומדריכים (רבים לצערי) ממשיכים לספר את האגדה הזו לקהל פתאים צמא.

על תרומתו לאנושות

כולם מדברים הרבה ברמה האקולוגית, האוניברסאלית אבל עושים מעט. דווקא האורן תורם יותר בהשוואה לרחבי העלים. מחקרים מצאו כי רמות הפוטוסינתזה באורנים גבוהות פי 3 מאלו שברחבי העלים. לעצי מחט שטח פנים רחב ופעילות פוטו סינטטית גבוהה. התרגום המעשי הוא שהאורנים מקבעים הרבה פחמן, ומייצרים יותר חמצן. זה טוב במניעת "אפקט החממה" זה טוב לאטמוספרה, זה טוב לכולנו.

על האורן הדליק והאלון ה-"מדליק"

אורנים נדלקים בשריפה, בדומה לכל עץ אחר הנחרך תחת אש. אך שמם יצא לשמצה בנושא שריפות. אשמת השריפות (גרימתן, עידודן והתפשטותן) נישאת על מחטי האורן הדקות ונישאת לשווא. שריפות גדולות אכן התרחשו ביערות מחטניים, אך מנגד גם בחורשים הגדולים בארץ. השריפות הגדולות בכרמל התפשטו ביערות האורן הטבעי לא בשל האורן אלא בשל חסרונן של דרכי גישה לטיפול בשריפה.

לאורן, שרפים התורמים לבעירה, מנגד נוף הצמרת נישא גבוה מעל לקרקע (ביערות הנטועים) ושריפות הקרקע (שהן הרוב בישראל) כמעט ואינן פוגעות באורן.

לעומת יערות האורן, החורשים הים-תיכוניים משתרעים בצפיפות וענפיהם הנושקים לקרקע ניצתים במהירות. ברחבי העלים קיימים גם שמנים אתריים המעודדים בעירה גם בעלווה ירוקה.

כיערנים המתמודדים עם שריפות יער וחורש רבות, מדי קיץ, אנו עדים לכך שאין הבדל משמעותי בעוצמות האש ומהירות השריפה בין המינים השונים. הגורמים הקובעים כן הם: לחות באוויר, טופוגרפיה, עוצמת הרוח, הצטברות מאגר החומר הדליק ביער וכו'.

לא האורן ולא האלון גורמים לשריפות. האשם בארץ, תמיד, הוא האדם, אם במזיד ואם בשוגג.

האורן בגינה ובגינון

בכל העולם המערבי אורנים ובהם אורן ירושלים מהווים מינים נבחרים לגינון, גם מחוץ למשרעת תפוצתם הטבעית. באינטרנט – באתרים בינלאומיים העוסקים בגינון, משבחים את האורן כמין קל לגידול ולטיפול וכמתאים לגינון ציבורי ופרטי.

כארץ ים-תיכונית שחונה יכולים אנו ללמוד מהייעור בתורכיה. שם האורנים משמשים כעצי נוי בפארקים ואף באיי תנועה. זאת למרות העובדה שגם בתורכיה נפוץ תהלוכן האורן ומצוי כמעט בכל מקום.

במקום להשקיע כל כך הרבה בגינון עצי נוי צרכני מים בגינון הציבורי, ראוי היה לו ילמדו האחראים על הגינון ברשויות את יתרונותיהם של האורנים וישכילו לטעת אותם יותר.

אני בגינתי נטעתי אורן גלעין. האורן נטוע במרכז הדשא היפה שבחצר. צרות מצרות שונות ורבות יפלו ונופלות על הדשא ועל ראשי כגנן העיקרי שלו: ערצבים, יובש, פטריות, עשבים רעים, תלוליות החולד ועוד. את הכל אנו מקבלים בהכנעה ובהשלמה, אך הס מלהזכיר עץ אורן בדשא.

דוגמאות יפות לדשאים ירוקים ומפותחים ב"צל האורנים": שוני, אחוזת אסיינדה (מעלות), קיבוצים רבים ועוד.

חשוב לציין כי עצי אורן המקבלים השקייה סדירה, אחת לחודש בתקופה היבשה כמעט ולא ישירו מחטיהם.

יתרונותיו של האורן כמין גנני

  1. צימוח מהיר מאד.
  2. עץ חסכוני במים, יסתדר גם ללא השקייה אם נשתל בחורף.
  3. עץ צל, יכול לגדול מהר ולהצל על המבנה.
  4. יכול לגדול בקרעות רדודות, בשטחים סלעיים ובשטחי מעזבות.
  5. מסנן ביולוגי מעולה (אבק, ריחות, רעלים).

אתם מוזמנים ליערות, לראות במו עיניכם את הפריחה והצמיחה הרבה שתחת צמרות האורנים, ולהיווכח שסיפורים לחוד ומציאות לחוד.

יערות האורן הנטועים, הינם היום יערות מגוונים המכילים מערכות אקולוגיות שלמות, בוודאי לא פחות מיערות ממינים אחרים בבתי גידול דומים.
הנטיעות רחבות ההיקף במאה שעברה, יוצרות עובדות ירוקות וריאות ירוקות בעלות ערך סביבתי ונופי רב. מתוקף תמ"א 22 (תכנית המתאר הארצית ליער וייעור) ותכניות מפורטות ליערות, ניתן מעמד סטטוטורי לשטחים אלו והגנתם מובטחת לדורות הבאים.

נטיעתם של עצי חורש טבעי ועצי בוסתן ביערות אינה באה כתחליף לאורן. הייעור הינו מקצוע ונטיעת יער אינה תחביב, על כן ימשיכו האורנים להוות את שלד היער הנטוע, גם בעתיד.