חג לכל אילן

יער אורנים פורח בשפע רקפות אופייניות. צילום: פנינה לבני, ארכיון הצילומים של קק"ל
מאת: מערכת חלון ירוק
כיצד נולד ט"ו בשבט ומתי הפך לחג של נטיעות? מה הקשר בין עם ישראל לעצים ולטבע? וגם – למה מתפללים הנוטעים כשהם מניחים את השתיל הצעיר באדמה? ט"ו בשבט הגיע – חג שמח לאילנות!
גם אתם יצאתם לנטיעות ביער עם שתילים בידיכם ועוד אלפי ילדים? כן, בחודש שבט, ובעיקר בט"ו שבט, זהו אינו מחזה נדיר במחוזותינו. שנה אחרי שנה יוצאים עשרות אלפי חניכי תנועות הנוער, תלמידי בתי ספר וגנים אל אתרי קק"ל לטעת עצים: אורן, אלה, אלון, חרוב, או כל עץ אחר שניתן לנוטעים הצעירים לפי תכנית הנטיעה של קק"ל במקום.
חגיגת נטיעות. צילום: שרה אקו

ט"ו בשבט – על שום מה?

בתקופתנו הפך ט"ו בשבט להיות בעיקר חג של נטיעות וטבע, אבל לא תמיד היה כך. במקור הוא נקבע כתאריך חקלאי לצורך הפרשת מעשר (תרומת החקלאי מתנובתו לטובת כוהנים, לוויים, עניים ונזקקים). לפי ההלכה היהודית מותר להביא תרומות ומעשרות מפירות השנה הנוכחית, ואין להביא מפירות השנה החולפת, ולכן היו צריכים לקבוע מתי מתחילה שנת הטבע.

במשך השנים קיבל ט"ו בשבט אופי של חג: נוהגים לערוך סדרי ט"ו בשבט חגיגיים שבהם מהללים ומשבחים את הטבע ופריו, אוכלים משבעת המינים, וכן נוהגים, יחד עם קק"ל, לקיים נטיעות עצים ברחבי הארץ, לטייל בארץ ולהתחבר לנופיה וליערותיה.

את משמעותו כחג הנטיעות קיבל ט"ו בשבט עם ראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. ראשון ה"נוטעים" היה המחנך זאב יעבץ מזיכרון יעקב, שבשנת 1890 יצא עם תלמידיו לנטיעה חגיגית. יוזמה זו נקלטה במושבות נוספות, וגם בהסתדרות המורים בישראל. מאוחר יותר אימצה קרן קימת לישראל את המנהג והפכה את המועד לחגיגת נטיעות ברחבי הארץ.
 

עם ישראל אוהב עצים?

החיבור של עם ישראל עם העצים והטבע קיים כבר מראשיתו: בסיפור הבריאה, ביום השלישי, ה' מפריד בין מים ליבשה ובורא דשא ועצים: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן" (בראשית א, יא).

לאחר שיצר את העצים, ה' נוטע אותם בגן עדן ושם שם גם את האדם: "וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים, גַּן-בְּעֵדֶן-מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם, אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר" (בראשית ב, ח). הקשר הסמלי בין נטיעת עצים להשתרשות בארץ, בא לידי ביטוי בציווי שנצטוו בני ישראל בהגיעם לארץ ישראל: "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ" (ויקרא יט, כג).

תפילת הנוטעים


אבינו שבשמים,
בונה ציון וירושלים
ומכונן מלכות ישראל,
השקיפה ממעון קדשך מן השמים
וברך את עמך ישראל
ואת האדמה אשר נתת לנו
כאשר נשבעת לאבותינו.
רצה ה' ארצך
והשפע עליה מטוב חסדך.
תן טל לברכה
וגשמי רצון הורד בעתם
לרוות הרי ישראל ועמקיה
ולהשקות בהם כל צמח ועץ.
ונטיעות אלה
אשר אנחנו נוטעים לפניך היום
העמק שרשיהם וגדל פארם
למען יפרחו לרצון
בתוך שאר עצי ישראל
לברכה ולתפארה.
וחזק ידי כל אחינו
העמלים בעבודת אדמת הקודש
ובהפרחת שממתה.
ברך ה' חילם
ופעל ידם תרצה.
השקיפה ממעון קדשך מן השמים
וברך את עמך את ישראל
ואת האדמה אשר נתת לנו
כאשר נשבעת לאבותינו.
אמן