הסיפור על אסון השבת נודע בכל הארץ והשפיע במיוחד על הכוהן מנהיג הקנאים מתתיהו החשמונאי. מתתיהו קבע שמותר ליהודים להילחם בשבת, כיוון שמדובר ב"פיקוח נפש" וקדושת החיים גדולה מקדושת השבת.
אנטיוכוס שלח פקידים לעיר מודיעין, שבה הסתתרו מתתיהו וקבוצה גדולה של קנאים, במטרה להכריח אותם להקריב קורבנות לאלילים היוונים. הפקיד הראשי פנה ישירות למתתיהו והבטיח לו שאם יקריב קורבן יהפוך להיות מאהובי המלך ויזכה בעושר גדול ובכבוד. בדיוק להזדמנות הזו חיכה מתתיהו, הוא ניצל את המעמד הרשמי, הרג את פקיד המלך ואת היהודי המתיוון שהקריב קורבן, ובכך הניף את נס המרד החשמונאי. כיוון שמתתיהו עצמו היה כבר זקן מאד הוא מינה את חמשת בניו – יוחנן, שמעון, יהודה, אלעזר ויהונתן כמפקדי המרד. בעקבות הניצחונות הגדולים שלהם, שבהם הלמו ביוונים, קיבלו המורדים את הכינוי "מקבים", מהמילה "מקבת", שפירושה פטיש. מסורת אחרת מכנה אותם בשם "מכבים", מהפסוק "מי כמוך באלים ה'.
יהודה המכבי, שהיה למפקד העליון של המורדים בזכות כושר ההנהגה והחכמה הצבאית שלו, לא נרתע מהצבא היווני העצום, ניצל את ההיכרות שלו עם הארץ ונלחם בהם במעברים צרים שבהם לא יכלו להתפרס ולהביא לידי ביטוי את היתרון המספרי שלהם. בנוסף, בחר יהודה להילחם עם כוח צבאי קטן ומהיר, שהפתיע את הצבא היווני המסורבל וזרע בקרבו אימה.
לאחר קרב ענק באמאוס (באזור פארק איילון-קנדה כיום), בשנת 165 לפנה"ס, שחרר יהודה את הדרך לירושלים ובכ"ה בכסלו טיהר את בית המקדש. מכאן אחת הגרסאות למקור השם חנוכה, שהוא ראשי תיבות של חנו (נחו) בכ"ה, והכוונה שביום זה סוף סוף נחו היהודים ממלחמתם ביוונים. לפי מסורת אחרת, שם החג נגזר מחנוכת בית המקדש מחדש, לאחר שטוהר מעובדי האלילים.