מקבלי אות המציל לשנת תשע"ח

מקבלי אותות המצילים היהודים לשנת תשע"ח נמנו עם רשתות ההתנגדות היהודיות בצרפת במהלך מלחמת העולם השנייה שפעלו בתקופה שבין כיבוש צרפת ביוני 1940 ועד ספטמבר 1944. כל אחת מהרשתות הוקמה כגוף נפרד ואוטונומי, אך יחד עם זאת הן שיתפו פעולה ביניהן בפעילויות שונות ולעיתים קרובות חברים ברשת אחת פעלו גם במסגרת של רשת אחרת. הרשתות פעלו בתחומים מגוונים: הצלת אלפי ילדים ומבוגרים, הנפקת תעודות מזויפות, הברחת שיירות יהודים לשוויץ ולספרד, הקמת קבוצות גרילה בערי צרפת וקבוצות מאקי (פרטיזנים) בדרום צרפת. רשתות אלה התאחדו לארגון גג בשם "הארגון היהודי למאבק".
לאחר הפלישה לנורמנדי השתתפו מאות מחברי הארגון בקרבות לשחרור צרפת ולאחר המלחמה הוכרו על ידי השלטונות הצרפתים כחברי ארגון לוחם בנאצים וקיבלו עיטורי מלחמה.

אברהם פולונסקי

אברהם פולונסקי היה הרוח החיה בהקמת הרזיסטנס היהודי בצרפת. הוא נמנה עם מקימי ארגון ה"יד החזקה" ביולי 1940 – קבוצה ציונית שחרתה על דגלה הצלה של יהודים, מאבק נגד הנאצים ומאבק למען הקמת מדינה יהודית; היה בין מקימי "הצבא היהודי" באוגוסט 1941 – שהוציא יהודים ממחנות מעצר באמצעות תעודות מזויפות ושוחד, שכנע יהודים שלא להירשם במטה המשטרה לפי דרישת הגרמנים והעמיד חלופה של תעודות מזויפות, מחבוא, ובהמשך גניבת הגבול לשוויץ ולספרד; פולונסקי גם הקים קבוצות קומנדו שמטרתן הייתה להציל יהודים ולפגוע במלשינים; והקים ברחבי צרפת מרכזי פעילות במסווה של עסקים רגילים. ביוני 1944 התחמק פולונסקי ממארב והצטרף עם אנשיו לכוחות הצרפתיים בהשתלטות על מרכזי גסטאפו. לאחר השחרור עסק אברהם פולונסקי באיתור ילדים יהודים שהוחבאו והתמנה על ידי דוד בן גוריון למפקד ההגנה בצרפת ובצפון אפריקה.

דוד קנוט (פיקסמן)

דוד קנוט (פיקסמן) היגר לצרפת מרוסיה ב-1917, שם ייסד את העיתון "אפירמסיון" שבו הטיף לציונות ועלייה. הוא הגיע יחד עם אישתו אריאן כפליט לטולוז ביוני 1940 וביחד הם חיברו את המניפסט של "היד החזקה". קנוט פעל במסגרת ה"צבא היהודי" עד נובמבר 1942 עת הוברח מצרפת. לאחר המלחמה פרסם ספר על הרזיסטנס היהודי ועלה לישראל.

אריאן קנוט

אריאן קנוט הייתה האחראית לקשר בין טולוז, בירת הרזיסטנס היהודי בצרפת, לבין קבוצות המאקי היהודי בדרום צרפת. לאחר הפלישה הגרמנית לדרום צרפת קיבלה את המשימה להקים מחדש את רשת המעבר לספרד. היא נורתה ונהרגה בדירת מפגש בטולוז ב-22 ביולי 1944 על ידי מארב של המיליציה.

בטי לזרוס קנוט

בטי לזרוס קנוט, בתה של אריאן קנוט ובתו המאומצת של דוד קנוט, מילאה תפקידים של העברת נשק בין חברי הקומנדו של ארגון "הצבא היהודי" בערים שונות בצרפת והעבירה יהודים לשוויץ במשימות הצלה.

רוברט גמזון

רוברט גמזון (קסטור/קפיטן לאניה) היה מהנדס אלקטרוניקה וקצין קשר בצבא צרפת עד התבוסה מול גרמניה. הקים את "הצופים היהודים" בצרפת לפני המלחמה וחידש את פעילותם בשטחי וישי עבור יהודים צרפתיים וזרים כאחד. היה חבר במועצה המבצעת של האיחוד הכללי של היהודים בדרום צרפת, שבמסגרתו פעל לסייע לבריחת יהודים והקים רשת הברחה חשאית – "השישית". בין פעולות הרשת נמנו תיעוד מזויף, מציאת מחסה לילדים בבתי המקומיים והברחת יהודים לספרד ולשוויץ. גמזון הקים יחידה פרטיזנית שמנתה 120 לוחמים יהודים, שאליה הצטרפו בוגרי הצופים. הוא הצטרף למפקדת "הצבא היהודי" ותרם לאיחוד כל הארגונים היהודים החמושים בצרפת. יחידתו השתתפה בין השאר בשחרור שתי ערים צרפתיות. לאחר המלחמה עלה לארץ יחד עם קבוצה של כ-50 מבוגרי הצופים. גמזון נפטר ב-1961.

מרק לוי

מרק לוי השתתף בפעילות "הצבא היהודי" מ-1943 ועד שחרור צרפת. הוא השתתף בהתנקשות ברוסים הלבנים ששיתפו פעולה עם הגרמנים והסגירו עשרות יהודים כל שבוע. כתוצאה מהפעולה פחת ב-80% מספר היהודים שנתפסו על ידי הנאצים בניס, וחייהם ניצלו. בקיץ 1944 נשלח לוי לפריז והשתתף בקרבות לשחרור העיר ועזר לשחרר את היהודים ממחנה המעצר דרַאנסי, שממנו נשלחו אלפים למחנות המוות. לוי הגיע ארצה כמתנדב במלחמת השחרור ונהרג בספטמבר 1948 כאשר רכבו עלה על מוקש.

הנרי פוהורילס

הנרי פוהורילס היה חבר בשני ארגוני מחתרת: תנועת הנוער הציוני ו"הצבא היהודי". הוא פיקד על תאי מחתרת וגייס חברים להצלת היהודים שנתפסו באזור הגבול האיטלקי והשוויצרי באמצעות זיוף מסמכים והסתרה במוסדות נוצריים. הוא נתפס עם חברים נוספים על ידי הגסטאפו, עונה ונשלח ברכבת האחרונה מפריז למחנות ההשמדה, אך יחד עם חברי הקבוצה הצליח להימלט מהרכבת ולהסתתר ביערות עד שחרור פריז. הנרי עסק בסיוע לפליטים ובעלייה ועלה בעצמו לישראל יחד עם משפחתו. הוא הניח אחריו עשרות נכדים ונינים.

מילה רַסין

מילה רַסין הייתה פעילה ברזיסטנס ובתנועת הנוער הציוני והייתה אחראית על פעילות הקבוצה באזור הכיבוש האיטלקי של צרפת. עם הכיבוש הגרמני ב-1943 קיבלה רסין את תפקיד העברתן של שיירות ילדים לגבול כדי להעבירם בחשאי לשוויץ. ב-21 באוקטובר 1943 נעצרה הקבוצה שהעבירה והובלה למטה הגסטאפו המקומי, משם הועלתה על רכבת גירוש. חברי הרזיסטנס, ובהם אחיה של מילה, עמנואל רסין, עלו על הרכבת במטרה לשחררה, אך היא סירבה מתוך חשש שהגרמנים יפגעו בילדים העצורים. היא נהרגה במחנה המוות מאטהוזן ב-30 ביולי 1945 בהפצצה של חיל האוויר המלכותי.

עמנואל רַסין

עמנואל רסין היה בין החברים הראשונים ברזיסטנס היהודי בצרפת ופעל בשורות "היד החזקה", הצבא היהודי, רשת אוזה-גרל והצופים. הוא השתתף בהנפקת תעודות מזויפות, בהחבאת ילדים ומבוגרים ובארגון העברתם לשוויץ. בעיירה אנמאס היה אחראי יחד עם ג'ורג' לואנג'ה להעברת קבוצות הילדים לשוויץ. אחרי המלחמה הוא קבל אותות מלחמה גבוהים מהרשויות בצרפת ובישראל.

מאריאן קון

מאריאן קון הייתה חברת תנועת הנוער היהודי והצופים היהודים. שימשה קשרית והשתתפה בשירות תעודות מזויפות. היא נשלחה להחליף את מילה רסין שנתפסה, ולהשתתף בהעברת ילדים לשוויץ. ב-31 במאי 1944 נעצרה קון על ידי הגרמנים עם קבוצת ילדים והועברה למטה הגסטאפו. קון סירבה לחילוץ על ידי חבריה, מחשש שהגרמנים יתנקמו בילדים העצורים, ששוחררו לבסוף בהתערבות ראש העיר חסיד אומות עולם ג'ן דפו. שעות אחדות לפני שחרור האזור על ידי כוחות הברית הוצאה מריאן להורג עם שני אסירים נוספים לאחר עינויים קשים. לאחר מותה קיבלה קון את עיטור המלחמה הצרפתי.

ארנסט למברט

ארנסט למברט היה פעיל ברזיסטנס מ-1942 עד 1944. הוא גויס לצבא היהודי לאחר שנמלט כחייל צרפתי ממחנה שבויים. למברט היה אחראי לקשר עם שוויץ ועם הסוכנות היהודית, לצורך הסתרת ילדים והעברת כספים למחתרת. הוא פיקד על פעולה של פיצוץ משרד האוג'יף בליון כדי למנוע ממסמכים יהודים להגיע לידי הגרמנים; וארגן שיירת ילדים המיועדת לעלייה ארצה דרך ספרד ב- 1944. למברט נעצר על ידי הגרמנים ב-29 ביוני 1944, כאשר ליוה את רעייתו אן מארי למברט-פינקלר בדרכה לתחנת הרכבת למשימת העברת כספים משוויץ לחברי המחתרת. למרות מאמצים לשחררו, למברט, שעל גופו נמצאו רשימות הקשורות להעברות הכספים, הוצא להורג בירייה יחד עם אנשי רזיסטנס אחרים.

אן מארי למברט-פינקלר

אן מארי למברט-פינקלר הייתה פעילה ברזיסטַנס היהודי מ-1941 וניהלה את חנות העיתונים בליון שהייתה מרכז הפעילות שלה. למברט-פינקלר חצתה פעמים רבות את הגבול, גם בזמן הריונה, במסגרת אחריותה לשמור על הקשר של המחתרת עם המדינות הנייטרליות. היא ילדה את בתה שולה ועלתה ארצה ביולי 1945. בארץ שירתה במשרד החוץ.

ליאו כהן

ליאו כהן הגיע לצרפת מגרמניה כפליט ב-1933 והיה פעיל ב"צופים היהודים". עם פרוץ המלחמה התגייס לליגיון הזרים הצרפתי בצפון אפריקה. כהן שימש מדריך רוחני, מקים ומנהל המקהלה בחוות הלימודים של הצופים היהודים בלוטרק שבה הוחבאו צעירים תחת מסווה של "חזרה לקרקע". עם פלישת הגרמנים לאזור החופשי התמיד בקשר עם הצעירים שהוחבאו במקומות השונים, תחת מסווה של "רב נודד" בקבוצת "הרבנים של המחנות". פעל במסגרת "הצבא היהודי" בהעברת שיירות לספרד. במאי 1944 נעצר על ידי הגסטאפו בתחנת הרכבת בטולוז בעת משימה, ובלע את רשימת המוברחים כדי שלא ייתפסו. כהן נשלח למחנה דראנסי וסירב להפצרות להימלט משום שרצה לדאוג לכ-100 ילדים ללא הורים ששהו במחנה. ב-1944 נשלח לאושוויץ עם 300 ילדים ועל פי עדויות נפטר בצעדת המוות ב-1945.

אוסוולד רופאייזן

אוסוולד רופאייזן (האח דניאל) שימש מזכיר אישי ומתורגמן של מפקד המשטרה הביילורוסית בגטו מיר, בעודו מתחזה ללא יהודי. הוא העביר נשק ומידע חיוני להצלת יהודים למחתרת היהודית מתוך מטה הגסטאפו. רופאייזן ביצע פעולת הסחה שאפשרה בריחה של 300 יהודים מהגטו (505 הנותרים שלא שעו לקריאה לברוח, נרצחו). זהותו נחשפה עקב הלשנה אך הוא הצליח לברוח למנזר ולשרוד.

דב רזניק

דב רזניק היה חבר מחתרת גטו מיר. הוא הכיר את אוסוולד רופאייזן ופגש אותו באקראי כאשר נשלח לבצע תיקון במטה המשטרה בעיר. רזניק שמר על סוד יהדותו של רופאייזן ושימש חולית הקשר שלו למחתרת. הוא הזהיר יהודים על אקציות מתוכננות תוך סיכון אישי רב והיה בין הבורחים מהגטו.

מלה צימטבאום

מלה צימטבאום, ילידת פולין, נעצרה באנטוורפן בספטמבר 1942. היא נשלחה לאושוויץ וניצלה את תפקידה כמתורגמנית במחנה כדי להציל נשים רבות על ידי הברחת אוכל ותרופות, החלפת עבודות, ואזהרה לפני סלקציה. מלה הצליחה לברוח מאושוויץ עם בן זוגה, אך הם נתפסו והוצאו להורג תוך גילויי גבורה והתנגדות.

מנחם פינקהוף

מנחם פינקהוף, ממנהיגי המחתרת החלוצית בלוסדרכט, הולנד, ואשתו לעתיד מרים ווטרמן היו מראשי אחת מקבוצות "החלוץ" בצפון הולנד שבה התחנכו 51 חניכים. הם פעלו להצלת ילדים ובני נוער יהודים בשנים 1944-1942. לפני שפשטו הגרמנים על הקבוצה הכינו מרים ומנחם תוכנית הסתרה ומילוט עבור החניכים בסיוע מורה לא יהודי ששמו היה Joop Westerweel (חופ ווסטרוויל). יחד עם נוצרים ויהודים נוספים הם הקימו מחתרת הצלה שמצאה מקומות מסתור לכל הילדים ומילטה חלק מהם אל מחוץ לגבולות הולנד. מרים דאגה לבקר את הילדים במקום מחבואם ולהעביר אותם לפי הצורך למקומות חדשים. בסך הכל העבירו כ-150 בני נוער לצרפת ולספרד. מרים ומנחם נאסרו יחד עם ווסטרוויל. ווסטרוויל הוצא להורג ומרים ומנחם נשלחו לברגן בלזן, שם שרדו את השנה שנותרה עד לשחרור המחנה.

קרל דמרר

קרל דמרר הגיע למחנה בלכהמר בזמן הקמתו, לאחר ששהה במספר מחנות עבודה. במסגרת תפקידו כ"זקן המחנה" סייע לאסירים רבים תוך סיכון אישי רב. בין היתר, הוא הציל 100 נשים שהגרמנים ביקשו לחסל רק מפני שהן קועקעו במספרים שנשים אחרות כבר קועקעו בהם, וכן 25 ילדים שנועדו לגירוש לאושוויץ.

רונה רוזנטל

רונה רוזנטל הייתה מנהלת מכללה להכשרת מורים, ביניהן נזירות. ב-1941, כאשר נאלצה לעבור לגטו, הצטרפה יחד עם ובעלה למחתרת. היא ניצלה את קשריה עם הנזירות ובעזרתן ארגנה מקומות מסתור לילדים יהודים במנזר, בבית יתומים ואצל משפחות נוצריות. היא יצאה מגטו קובנה לעתים תכופות ללא טלאי צהוב כדי לגייס משפחות נוצריות להצלת ילדים יהודים. רונה נפטרה במחנה שטוטהוף ב-1945, זמן קצר לפני השחרור.

ריקרדו קוואליון

ריקרדו קוואליון ואחיו אנזו היו ממקימי יחידת פרטיזנים באיזור העיר קוניוCuneo בצפון איטליה. בנוסף ללחימה נגד הגרמנים והפשיסטים תומכי מוסוליני, הם סייעו ליהודים שנמלטו מאזור הכיבוש האיטלקי בצרפת לתוך איטליה דרך האלפים. האחים קוואליון עזרו ליהודים להימלט מכוחות הפלישה הגרמנים על ידי הובלתם אל תוך ההרים בתנאי מזג אוויר קשים.