בישראל עבד יוסף למחייתו כמעצב, גרפיקאי וקריקטוריסט בשלושה עיתונים. כישרונות הציור והרישום של יוסף לא נסתרו גם מעיניהם של כוחות הביטחון של מדינת ישראל. יוסף גויס ליחידה סודית של חיל המודיעין, שעסקה בפעילויות טכניות-חשאיות. אחר כך עבר יחד עם אנשי אמ"ן אחרים ליחידה מודיעינית דומה, שגובשה ופעלה באחד מהגופים של קהילת המודיעין, בכפוף למשרד ראש הממשלה. במסגרת תפקידו כגרפיקאי הראשי של המוסד זייף תעודות שונות, ביניהן תעודות שיועדו לאלי כהן, המרגל שלנו בסוריה, ולהבדיל – לאייכמן. יוסף מעולם לא דיבר על פעילויותיו אלה.
בשנות החמישים פתח סטודיו לגרפיקה ואולפן לסרטים מצוירים, ואת כל הציוד לאנימציה, את חדר ההקרנות וקולנוע קטן בנה במו ידיו. שם יצר פרסומות, סרטי אנימציה וכותרות עבור רוב הסרטים שנוצרו אז בארץ, ובכך סייע לא במעט לכינונה של תעשיית הסרטים הישראלית שהייתה אז בחיתוליה. מן הסטודיו הצנוע שלו יצאו אז כותרות לסרטים כגון: "שמונה בעקבות אחד", "קזבלן", "סאלח שבתי", "עמוד האש", "הם היו עשרה".
תשדירי הפרסומת שיצר באנימציה הופיעו בקולנוע ובטלוויזיה, ביניהם: "מזון לשעת חירום", "הכן רכבך לחורף", "שיטת הניקוד פועלת".
יוסף באו כתב, אייר, ערך והוציא לאור עשרה ספרים בעברית ובפולנית. עבודותיו מתעדות את תקופת השואה, ובעיקר עשרות שנות תרבות מקורית בארץ ישראל מקום המדינה ואילך. כתיבתו וציוריו מתובלים בהומור רב.
עם ספריו נמנים "משולש עגול", "שנות תרצ"ח", "לו טוב", "ד"ש קר" ו"ברית מלה". הספר "שנות תרצ"ח" תורגם לאנגלית ויצא לאור בניו יורק תחת השם "?Dear God! Have you ever gone hungry". הספר גם יצא לאור בפולנית, סינית וספרדית.